אחת מכפר סבא: רחלי שלו

שם: רחלי שלו

שכונה: מרכז העיר

מקצוע: מאיירת וקומיקסאית

סטטוס: נשואה + 3 בנים קטנים וחמודים (כשהם רוצים)

את רחלי שלו אני מכירה... בעצם, אני לא באמת מכירה אותה, אני רק מרגישה שאני מכירה אותה. למעשה אני רק מכירה את הקומיקסים של רחלי, אליהם נחשפתי בפייסבוק. יש בהם משהו כנה, יומיומי, מלא ברגשות אשם, אבל לא מתנצל. למעשה, כל אמא חווה על בשרה את מה שרחל מאיירת וזו הסיבה שאני מכירה אותה, כי האמא המאויירת שלה, היא אני. ככה זה בעידן שלנו, הרשתות החברתיות חושפות אותנו לאנשים במרחב הוירטואלי. אנחנו נפגשות בתגובות,

בסטטוסים, בבלוגים ופתאום, אנחנו כבר מכירות את ה״אחת הזו״ ומגלות שהיא גרה בכפר סבא. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בבלוג של מועצת נשים, היא ההזדמנות להזמין נשים מכפר סבא, להיפגש איתן לקפה וללהכיר אותן באמת. וזה בדיוק מה שעשיתי כשגיליתי שרחלי שלו היא אחת מכפר סבא...

רחלי ואני נפגשנו לנו באחד מהמקומות האהובים עלינו, קפה המדרחוב ומיד הרגשנו כאילו אנחנו חברות ותיקות שיושבות לנו לכוס קפה. אני מזמינה אותך להצטרף לשיחה שלנו ולהכיר אחת משלנו.

איך הגעת לכפר סבא?

האמת שזה היה בשיטת האלמינציה: קודם ירדו המקומות שאנחנו לא רוצים לגור בהם, אח"כ אלה שאנחנו לא יכולים לגור בהם, ואז נשארה כפר-סבא... היום אנחנו מאד שמחים על הבחירה הזאת. מלכתחילה העיר הפתיעה אותי לטובה ובשנים האחרונות היא התפתחה מאוד. אני מרגישה שיש לי מזל גדול לגור במרכז העיר מכיון שמצד אחד מאוד שקט ויש בה הרבה גינות ירוקות ומצד שני את יורדת למטה ויש לך את כל מה שצריך. מאז שעברתי לעיר אני מגלה כל פעם מחדש את האנשים בעיר.. לדוגמא אותך (מילה מהכותבת: איזה כיף לי).

גלי לנו מהי הפינה האהובה עלייך בעיר?

חצר השוק. מקום שהוא הברקה ולשמחתי ממש מתחת לבית שלי. כיף לראות מקום שהיה מת וחזר לחיים. הוא מעוצב בצורה מושלמת והוא מקום כיפי ותמיד שוקק חיים. אני חושבת שכל העסקים בו מאוד מוצלחים, האוכל טוב והאוירה טובה ובעיקר כיף בערב שלא צריך לסוע מחוץ לעיר בכדי לצאת. אלא ממש לרדת ולשבת מתחת לבית.

מה הזיכרון הכי משמעותי שלך?

הרגע שראיתי את בעלי לראשונה בבית הקפה שעבד בו (זה הזמן לעשות אוווווו)... אפילו יש לי קומיקס שעוסק באותה פגישה. למעשה, היום אני במצב שיש לי קומיקס לכל נושא שקיים, אם פעם הייתי ״. אומרת ״זה כמו בפרק של חברים״… אז היום אני אומרת ״אה, זה כמו בטור שלי.

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

להיות עצמאית. כשסיימתי את בצלאל המרצה שלי אמרה לי שאין כזה דבר מאיירת של סופי שבוע- אז קפצתי ישר למים.

ומה הייתה החוייה שלך כעצמאית?

כשהתחלתי, הרווחתי סכום מביך בכל השנה הראשונה שאיירתי, כי לדברים לוקח זמן להתגלגל. ההתחלה היא איטית, יש פחות עבודות ובנוסף, כל איור לוקח הרבה יותר זמן. במיוחד במקצוע כמו איור שבכל קו שאת מציירת, את משתפרת והטכניקה שלך משתכללת. זה כבר הגיע למצב שאני יכולה לקבל הזמנה לאיור ואחרי שלוש שעות הוא כבר מוכן. כך, אחרי השנה הראשונה, לאט לאט, תפסתי תאוצה והעבודה הפכה ליותר אינטנסיבית.

היה לך רגע של ״עברתי את השלב הקשה והגעתי״?

בתור עצמאית, את אף פעם לא נחה על זרי הדפנה, אף חודש הוא לא מובטח. כך שתמיד את חושבת על הרעיון הבא, מה עוד אפשר לעשות? איך אני יכולה להתקדם? זה מתגבר במיוחד בתור אמא שהזמן שלה מוגבל יותר מבעבר. כיום אני חייבת לדייק ולבחור את העבודות שהכי נכונות לי. גם מבחינת היצירתיות והמיצוי שלי וגם מבחינה כלכלית.

יש לך טיפ שאת יכולה לתת לעצמאית הטרייה?

צריך סבלנות... והרבה אמונה. להאמין בעצמך. לא להרגיש מאויימת ולדעת שיש מספיק מקום לכולם. אם את טובה את תמצאי עבודה. מה שחשוב בעיני זה להיות תקשורתית, מישהי שנעים לעבוד איתה ונעים לחזור לעבוד איתה. יש משמעות גבוהה לתקשורת. אם את לבבית תהיי לבבית גם במייל ובפגישות ואז אנשים יאהבו לעבוד איתך.

מה החלק הכי טוב ביום העבודה שלך?

זה יהיה רגע בסטודיו הביתי שלי שמתקיימים בו בהרמוניה 4 התנאים הבאים: שיר טוב, קפה חם, ירוק בחלון ושלב כיפי בתהליך העבודה או רגע בו נוחת עליי רעיון טוב.

איך באמת הם מגיעים הרעיונות הטובים האלו?

כל פעם זה מגיע אחרת. זה יכול להיות כשאני עם הילדים, וזה יכול להיות בשיטוט ברחוב או סתם ממחשבות. לדוגמא, פעם אחת קלטתי שהתחלתי להשתמש יותר באופציה של ההקלטה בוואטסאפ ועשיתי זאת כי לא היתה לי יד פנויה להקליד. ואז חשבתי שהייתה עוזרת לי יד שלישית ופתאום חשבתי לעצמי ״מה הייתי יכולה לעשות לו הייתה לי יד שלישית? ואז הטור כבר נכתב מעצמו.

איך נולד הטור שלך?

הטור שלי, מתפרסם מדי שבוע במגזין מוצ״ש של מקור ראשון. הבלוג, Mom in Stripes נועד כדי להפיץ את הטור ולהביא אותו ליותר אנשים. בעבר התמקדתי באיור ספרי ילדים ורעיונות ולטקסטים של אחרים ואז התעורר בי הצורך גם לכתוב בעצמי ולא רק לאייר. פעם אחת, יצאתי לטיול קראוונים עם ילדים ונוצרה לי הזדמנות לכתוב על כך כתבה בעיתון הורים. אחרי שהיא התפרסמה הזמינו ממני טור שבועי מאוייר במגזין מוצ״ש של מקור ראשון. כשהתחלתי עוד לא ידעתי לאן הטור שלי הולך וחשבתי שהוא ידבר על כל מיני תחומים. לאט לאט הבנתי שהנושאים שהכי מעניינים אותי לדבר עליהם, הם הנושאים שאני חווה באופן אישי ומתוכם אני משקפת מראה על כולם. כך נולדה Mom in stripes. הדמות שלה מבוססת על החוויות האישיות היום יומיות שלי.

למה קוראים לה Mom in stripes?

זה התחיל מההקשר הויזואלי שהיא תמיד לובשת תמיד חולצת פסים כי אני אוהבת לצייר פסים (זה אלמנט איורי שאני מאוד אוהבת) ולאט לאט הבנתי שיש לזה משמעויות שהגיעו מהתת מודע. פסים של בדיקת הריון חיובית, פסים של מדי אסיר (מתקשר לדימוי של אימהות ואלמנטים של המגבלות שמגיעות עם אמהות), לרדת מהפסים (גם קשור לאמהות). סורגים של בית הכלא וגם פסים שהם סימני מתיחה. ביצירה דברים מגיעים מהתת מודע ואחר כך מתגלים הרבדים.

מאז שהתחלתי את הטור, אני מקבלת תגובות של הזדהות, ורציתי שיחשפו אליו עוד אנשים, גם כאלו שאינם מנויים של העיתון. זו הסיבה שבבלוג שלי יש איורים גם באנגלית, אני רוצה להאמין שהסיטואציות שאני מתארת הן בינלאומיות והדמות של האמא בפסים הוא משהו שמדבר לאמהות ולנשים בכל מקום בעולם. האמהות וההורות היא מלאה ברגשות אשם. את מרגישה שאת לא מספיק טובה, כועסת יותר מידי, מתרגזת מהר מידי. ואז את רואה שאצל אחרים זה בדיוק אותו הדבר. לפעמים אני כותבת ניואנסים איזוטריים שנראים לי הזויים ואישיים, כאלו שקורים רק אצלי. ואז אני מגלה שאלו הדברים שאנשים הכי מזדהים איתם. וזה הרגע הכי כיפי גם למי שקורא וגם לי.

מה מחרפן אותך?

שילוב בו לפחות שניים מתוך שלושת הילדים בוכים בתוספת חיפוש של משהו בתיק.

מהי הקללה האהובה עלייך?

שמנדריק. כי זה אומר שאני עצבנית אבל עדיין מחייכת.

מה יש לך תמיד בתיק?

התשובה מאויירת

ספרי לנו פרט מפתיע או עסיסי על עצמך.

עד גיל 4 לא הסכמתי לצייר קו, ועד היום אני מחזיקה את העיפרון בצורה מאד משונה. מסקר שערכתי גיליתי שזה ככה אצל הרבה מאיירים, השאר סתם שמאליים.

שבוע הספר ואת

שבוע הספר זה סוג של חג בשבילי מכיון שאני מאוד מחוברת לספרים, לאיורים ולספרי ילדים בפרט. בכפר סבא זכינו בספריית ילדים מדהימה שמאוד כיף להיות בה. מאז שהגעתי לעיר רציתי לשתף עם הספרייה פעולה בצורה כלשהי ועכשיו זה קורה לכבוד שבוע הספר. אני מציגה בספרייה תערוכת איורים מתוך ספרי ילדים שאיירתי. ובחמישי הקרוב, מתקיים מפגש אמן עם ילדים ובו הרצאה קצרה ופעילות יצירתית. הפעילות מתאימה לילדים מגיל חמש ויהיה מאוד כיף. אני מזמינה את ילדי העיר להצטרף אליי למפגש שבו אני אגלה את הסודות מאחורי הקלעים של איור ספרי ילדים ואחשוף אותם לתהליך המלא של איור ספר מקבלת הטקסט ועד שהוא יושב על המדף באותה הספריה ממש.