צאו לי מהחזייה!

כל הלידות שונות, כל האמהות שונות וכל התינוקות שונים, אבל לא משנה מי את ומאין באת, אם ילדת בוודאי נתקלת בשילוש הקדוש של השאלות: איך הלילות, כמה בעלך עוזר והאם את מניקה. אז לא, אני לא ישנה וכן, בעלי מנסה לעזור עד כמה שהוא יכול. אבל דווקא השאלה האחרונה, שאלת ההנקה, גורמת לאמהות רבות לחוש שלא בנוח, כי מאחוריה מסתתר ציבור שלם של נשים תומכות ליגת לה לצ'ה, יועצות הנקה, אחיות טיפת חלב ועוד מצקצקות ומצקצקים למיניהם. השבוע הצטרף אל כל אלה גם ארגון הבריאות העולמי, שהחליט לאסור על פרסום תחליפי חלב במטרה לעודד, שלא לומר להכריח נשים להניק את זאטוטיהן.

מניקה וטוב לה?

אז נכון, כבר הוכח ללא ספק שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק ואני ממש לא מתכוונת לחלוק על כך. אני פשוט תוהה – האם מישהו בארגון הבריאות העולמי טרח לשאול את עצמו מה לגבי הדבר שטוב ביותר לאמא? ואת, צקצקנית יקרה, האם טרחת לברר מה מצבה הנפשי של האמא הטרייה שמולה את עומדת בעודך פורטת לפניה את יתרונות ההנקה ומנסה לברר ממש לא בעדינות מדוע היא מעדיפה לתת לילד שלה פורמולה כזו או אחרת? ומה גורם לכולכם לחשוב שמותר לכם פשוט להיכנס לי לחזייה ולהחליט מה לעשות עם מה שנמצא שם?

גילוי נאות – אני הנקתי את דניאל עד גיל חצי שנה, כשחזרתי לעבודה. הסיבה שהפסקתי, היא לא כי רציתי, אלא כי הוא כבר לא מצא אותי אטרקטיבית מספיק ופשוט סירב להמשיך ולינוק. היה לי מאד קשה עם זה. הרגשתי שאני לא אמא מספיק טובה, חשבתי שמשהו לא בסדר איתי ואיתו וניסיתי מגוון טריקים שיגרמו לו לחזור להיות היונק הקטן שלי. אחרי ששום דבר לא עזר, שחררתי וכאן המקום להודות: זו הייתה הקלה לא נורמלית. אחרי שבמשך חצי שנה הסתובבתי סביב שעון ההנקות, פתאום חזרתי לחיות.

כבר לא הייתי צריכה להיות בלחץ אם הסתובבתי קצת יותר מהמתוכנן בקניון או אם האימון בחדר הכושר התארך, חזרתי לצאת יותר עם חברות, לשתות כוס יין או שתיים או שלוש, זכיתי שוב לישון יותר משלוש שעות ברצף ובקיצור, חזרתי לעצמי. ועם כל הכבוד לארגון ה