הימים בהם הדברים היו פשוטים...

כשדגלים מתנוססים וכחול לבן הוא הצבע השולט...והכאב על מלחמות וחללים מפלח את הגוף וכמעט באותה נשימה יש שמחה על העצמאות ..כשפטריוטיות, ציוניות ותחושת האחדות מגיחה לכמה רגעים

אני בוחרת לכתוב כמה מילים - לא הכי אופטימיות ..ובניגוד להרגלי, הפעם מנשבת בי רוח מעט פאסימית.. מתנצלת על כך מראש

בימים אלו הגעגוע בי גובר - לפשטות ,לתמימות וליופי שהיה פעם ונראה כי הוא מתפוגג ונעלם...

אני בהחלט חוששת לקיום שלנו שהוא הופך שברירי בעיניי. כשמספרים לי על שמיים שנסגרים.. תחושה של מחנק עולה בי. אני רצה לאינטרנט לקרוא על הנדסת אקלים.. על מטוסים "שמציירים" את השמים בריסוסי מתכות, על מי "גשם "מורעלים...האוויר שאנו נושמים מזוהם באזורים רבים, מזג האוויר מוקצן והאוכל שאנו אוכלים ..אההה האוכל שנכנס לגופינו עם כל המשתמע מכך, המים שאנו , שותים מופלרים...ואמא אדמה כואבת וזועקת. ..

הקרינה דופקת לנו במוח ..והעידן הדיגיטלי בתרבות הטכנולוגית שובר שיאים....רוב הזמן אנו בוהים במחשב/בנייד/באייפוד ושאר קרובי משפחת המסכים.