עכשיו כשאני בת שבעים ואחת וחצי אני מבינה שלא כל מה שאני זוכרת אכן היה. ואולי כן?

כל הילדות מהכיתה שלי כבר בנות שבעים

יונה השויצרית ורוחל'ה החנפנית

ונורית השקטה שהייתה עולה חדשה

ובאה אלינו לכיתה מגבעת עליה היא ג'בלייה בפיה.

ואפילו לאהל'ה קרובלניק היפה

שהייתה לה סבתא שנולדה בירושלים

והיא ,הסבתא שנולדה בירושלים

קנתה לה ללאהל'ה קרובלניק חצאית קלוש בצבע תכלת

עם שלושה פסים לבנים בשוליים

וכשהיא לאהל'ה קרובלניק היפה

הייתה בהפסקה מסתובבת סביב עצמה בתנופה

הייתה החצאית שלה נפרשת סביבה כמו פרח כחול יפה

ואני קנאתי בה כל כך על שיש לה סבתא שנולדה בירושלים

ובעיקר קנאתי בה על שבהפסקה היא מסתובבת לה

סביב עצמה חזק ובתנופה עד שכל הבנים מהכיתה

רואים לה את כל התחתונים שלה.

לאהל'ה היפה בת השבעים הסתכלה בי במבט הירוק של"עיניה הגדולות ואמרה:"אוי מרגלית, מה את מבלבלת את המוח מעולם לא הייתה לי חצאית כחולה

את השיר הזה כתבתי לפני שנה או שנתיים בעקבות פגישה מקרית עם לאלהל'ה קרובלניק -היום

לאה רוזנברג. עליתי על קברה של אמי ברחובות ופתאום ראיתי אותה בשביל מולי עם בעלה . הם עלו לקבר של חמיה. והיא הייתה גם עכשיו בגיל 70 כל כך יפה. ולא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה

את זוכרת את חצאית התכלת הקלוש שסבתך מירושלים קנתה לך ואת היית מסתובבת סביב עצמך בהפסקה והבנים ראו לך את כל התחתונים? ולאלהל'ה היפה בת השבעים הסתכלה בי במבט הירוק של

עיניה הגדולות ואמרה""אוי מרגלית, מה את מבלבלת את המוח לא היתה לי מעולם חצאית כחולה",

ואז לטפה את לחיי בתנועה אוהבת ואמרה בקול מתוק:"נשארת כמו שהיית ,מרגלית החולמנית,

שממציאה לה בראש כל מיני ספורים שלא היו ולא נבראו. לי לא הייתה חצאית קלוש והבנים לא

ראו לי את התחתונים שלי. היא נשקה לי בחיבה על שתי לחיי והלכה לה יפה כתמיד אל

קבר חמיה.

אולי דווקא לאהל'ה היא זו ששכחה את הפרק המרתק בחייה בו בני כיתה הציצו בתחתוניה המתגלים לעין כל בעת שהיא סובבת ומניפה את החצאית לפרח רחב נע ומסעיר. המחשבה הגואלת הזאת

המפגש הזה עם לאהל'ה קרובלניק טלטל אותי טלטלה גדולה . עד כה הייתה בטוחה

שכל קורות ילדותי וכל קורותיי מאז לאורך כל חיי אכן שוכנים בזיכרוני לבטח. מאוכסנים להם שם ונטועים בתאי מוחי כאותם אילנות מעמיקי שורש וחסוני גזע. בטחתי שכל הפרטים ופרטי הפרטים שצפים להם מידי פעם בבהירות רבה כאילו אך אתמול אירעו מעידים על חוסנו ודייקנותו של זיכרוני המהימן. עתה ההערה האוהבת הכה סלחנית שהכילה בתוכה גם נזיפה לא סמויה גרמה לי לתחושת אי נוחות רבה ולפקפוק. האומנם זיכרונותיי או אחדים מהם אינם זיכרונות אלא המצאות ותעתועי דמיון בלבד? האומנם?ואז לילה אחד בעודי מתהפכת חסרת מנוח על מיטתי והופכת במוחי הנסער את זיכרון החצאית הפרושה מסביב למותניה של לאהל'ה כפרח עלתה בליבי המחשבה הגואלת שאולי דווקא לאהל'ה היא זו ששכחה את הפרק המרתק בחייה בו בני כיתתה הציצו לחזות בתחתוניה המתגלים לעין כל בעת שהיא סובבת ומניפה את החצאית לפרח רחב נע ומסעיר. המחשבה הגואלת הזאת אפשרה לי לשקוע בשינה עמוקה.

אספתי את עצמותיי היגעות מהרצפה והרמתי טלפון לחברתנו נורית. היא תדע את האמת הודעתי לנפשי היגעה בקול רם. היא תדע! נורית הייתה מזן הילדות שזכרו תמיד הכול.

אך למחרת בבוקר שבו ניצני הספק לנבוט במוחי. עתה ניטש הוויכוח הפנימי בתוכי. מי שתינו אכן זוכרת דברים כהווייתם?האם לאהל'ה קרובלניק המכחישה בתוקף את סוד הגילוי של תחתוניה הצחים כשלג לעיני הבנים הדתיים עטויי כובעי הברט כמנהג אותם ימים רחוקים? או אולי אני היא זו שהמצאתי לי את טקס מילוי תשוקת הבנים כמיטב דמיוני?הספק הטריד את מנוחתי והסתובבתי לאורך היום כולו פזורת נפש. מניחה את המלח במקרר ומאכסנת את סיר המרק בארון. "אני חייבת לדעת את האמת המוחלטת הודעתי לעצמי והתיישבתי חסרת מנוח על כיסא המטבח הרעוע שהתמוטט מכובד המצוקה הפנימית והותיר אותי שרועה על הרצפה. אני חייבת לדעת הכרזתי תוך כדי התעשתות מהנפילה. האם הייתה חצאית התכלת חלום או מציאות? אספתי את עצמותיי היגעות מהרצפה והרמתי טלפון לחברתנו נורית. היא תדע את האמת הודעתי לנפשי היגעה בקול רם היא תדע! נורית הייתה מזן הילדות שזכרו תמיד הכול. היא זכרה את כל מה שהמורה לימד בכיתה ולעולם לא התכוננה למבחנים. היא זכרה את כל השמות של הצמחים והצפרים. היא הייתה תלמידה טובה וחברה טובה של כולם. יש להניח שגם עכשיו היא תזכור דברים כהווייתם.

לא חורצת נורית קצרות. לא! זו לא הייתה חצאית קלוש בצבע תכלת אלא חצאית קפלים וורודה. סבתא שלה קנתה לה אותה בירושלים במאה שערים. זאת הייתה חצאית גלותית

מעבר לקו נורית מחייכת כדרכה. מה פשר הטלפון הזה כה מוקדם בבוקר?מה מטריד את מנוחתך נורית צוחקת כאילו יודעת מה אני רוצה לשאול. ואני בקול מהסס מעיזה ושואלת את השאלה הגורלית. את אולי זוכרת את חצאית הקלוש התכלת שסבתא של לאהל'ה קנתה לה?לא חורצת נורית קצרות. לא!זו לא הייתה חצאית קלוש בצבע תכלת אלא חצאית קפלים וורודה. סבתא שלה קנתה לה אותה בירושלים במאה שערים. זאת הייתה חצאית גלותית. לא!לא! קטעתי את דברי נורית בקוצר רוח לא! זאת הייתה חצאית תכלת שבה לאהל'ה הייתה מסתובבת סביב עצמה והחצאית הייתה נפשרת כמו ופרח וכל הבנים הציצו לה...את מתבלבלת אמרה לי נורית ואני שומעת את החיוך בקולה. את מתבלבלת אולי הייתה ילדה אחרת מהשיכון שלכם שהיתה לה חצאית כזאת. נפרדתי מנורית בחמיצות. לא זכרתי את חצאית הקפלים הוורודה. בזיכרוני בהפסקות בחצר בית הספר נע פרח תכול גדול שבמרכזו לאהל'ה מתוקה מדבש וסביבו כדבורים הומות חגו בנים חבושי כובע ברט.

היא זוכרת איזו שהיא חצאית אפורה שהייתה ללאה'ל'ה אבל היא בטוחה שזו הייתה חצאית מכווצת עם כיס ירוק וכפתור אדום במרכז שלו.

יונה שאליה צלצלתי נואשת לא זכרה חצאית קלוש בצבע תכלת היא אמרה שהיא זוכרת רק את השיעורים המשעממים של המורה נפתלי. היא זכרה גם מעיל אדום שהיה ללאל'ה. היא זכרה גם חולצה צהובה שאימא שלי סרגה לי וזהו. ולאחר עוד מאמץ והשתדלות אמרה שאולי היא זוכרת איזו שהיא חצאית אפורה שהיתה ללאה'ל'ה אבל היא בטוחה שזו היתה חצאית מכווצת עם כיס וכתור במרכז שלו. היא חשבה שאולי זו לא היתה חצאית של לאל'ה אל של יוכבד זאת עם הכיס הירוק והכפתור האדום .יונה והתענינה לדעת למה זה כל כך חשוב לי. ושאלה על כל אחד מילדי מה הוא עושה ?ואיפה הוא גר? וכמה נכדים יש לי?ומה אני עושה? והאם אני כבר בפנסיה?ומה אני עושה בפנסיה? ואיך הבריאות שלי ? והאם אני מקפידה לאכול מזון נטול מלח וסוכר? וסיפרה לי שהיא מקפידה מאוד!מקפידה מאוד שבה ואמרה ?ועוד שאלות שונות ומשונות עד שהצטערתי בכלל שצלצלתי אליה. נזכרתי רק אחר כך ששכחתי שהיא תמיד הייתה נודניקית.

היכולת הזאת לצרף ולרקוח חלקי מציאות וחלקי דמיון אלו באלו ולהפכם לחוויית זיכרון משמעותית ומדברת היא שמאפשרת לנו לחוות את מלאות החיים בעצמה יצירתית.

המשכתי לנדנד לעוד ילדות (בנות שבעים ) מהכיתה הן זכרו חצאיות שונות בצבעים שונים ובגזרות שונות. הן לא זכרו את לאהל'ה בדמות פרח תכול זקוף גבעול. את זה רק אני זכרתי! ואולי המצאתי? ואולי גם סיפורים נוספים שאותם אני מספרת ,כותבת וחיה בזיכרוני רק המצאתי ולא חייתי ואולי זה לא משנה בכלל כי אולי דווקא העירוב הזה בין דמיון למציאות שמתרחש במוחנו הקודח הוא זה שמעשיר את חיינו . היכולת האנושית הזאת להמציא ספורי חיים שרק אנחנו חווים אותם . היכולת הזאת לצרף ולרקוח חלקי מציאות וחלקי דמיון אלו באלו ולהפכם לחוויית זיכרון משמעותית ומדברת היא שמאפשרת לנו לחוות את מלאות החיים בעוצמה יצירתית. היא שמאפשרת לנו לכתוב ,לצייר ,ליצור בכל תחום מתחומי חיינו. היא שהופכת את החיים לחוויה צבעונית גם בשעות אפרוריות ולא

קלות ומותירה לנו את האפשרות לחוות כל רגע כחוויה צבעונית בלתי נשכחת רבת תנועה ותשוקה.

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות