פרויקט "מהנדסות העתיד": הזווית האישית שלי

בתחילת החודש זכיתי להיות חלק ממשלחת מצומצמת של נציגות פרויקט "מהנדסות העתיד" לאו"ם. באירוע צד שארגנה משלחת ישראל לאו"ם בראשות השגריר דני דנון, הציגו שלוש נערות נרגשות את הפרויקטים המדהימים שיצרו בתוך שישה מפגשים בהנחיית מנטוריות- מהנדסות מנוסות של התעשייה האווירית. להלן הדברים שנשאתי באירוע כנציגת המנטוריות:

"הפרויקט "מהנדסות העתיד" נגע לליבי באופן אישי. הוא לקח אותי שנים אחורה, לרגע המכונן שלי בגיל 17, בהיותי תלמידה ביישנית מעיר דרומית בישראל, כאשר סגן נשיא ארה"ב, אל גור, הגיע לביקור ממלכתי בארץ. במסגרת הביקור זכיתי להיות אחת מעשרים תלמידים מכל הארץ שנפגשו עמו, והצגתי לפניו את המחקר שערכנו בבית הספר משך שנה שלמה, על תבניות פיזור של זיהום אוויר סביב מתקנים תעשייתיים. אני עדיין זוכרת איך התקשיתי להירדם בערב שקדם למפגש, ואיך התרוצצו בראשי שאלות אפשריות ותשובות שאוכל לענות. בתום המפגש חשתי השראה אמתית, ואיכשהו החוויה הזו הפכה להיות המצפן שלי. הפיכתי למהנדסת שנים בודדות אחר כך אפשר לי להתמודד עם תהליכים ואתגרים סביבתיים בקווי ייצור, וקיימות בתעשייה הפכה להיות מוקד העניין שלי.

עולם ההנדסה עומד בפני שינוי. חיי מוצר מעת הפיתוח המוקדם, דרך שלב השימוש ועד סוף-חיים בזבזני ומזהם יהפכו בקרוב לפרקטיקה מיושנת. מעבר למחסומים טכנולוגיים ידועים ובלתי-ידועים עולה הציפייה לחדשנות, סחר הוגן וצרכנות חכמה. אנו זקוקים לתחליפי דלקים, קווי ייצור נקיים ודרכים חדשות לאריזה ושינוע של מוצרים. כמהנדסת ומומחית לקיימות, אין לי כל ספק שהאתגר המרכזי של דורנו– ההפרדה בין צמיחה להשפעה סביבתית, יכול, וכנראה שגם למעשה ייפתר בידי מהנדסים.

לצערי, נראה כי מערכות החינוך הקיימות היום עדיין מפספסות את ההזדמנות ללמד את התלמידים הצעירים על השינוי שהם יכולים לעשות בעולם, ובמיוחד עבור בנות. זו הסיבה שהפרויקט הזה יצא לדרך.

בתור מנטוריות, רצינו שהבנות יחלמו בגדול, ועל כן הצגנו בפניהן משימות מורכבות ביותר, כגון: תכנון מושבי מטוס לבעלי צרכים מיוחדים, שימושים מקוריים בהדפסות תל ממד ועוד. כאשר הבנות התכנסו למפגש הראשון, עלתה בנו תחושה מסוימת של פאניקה, חששנו שאולי הלכנו רחוק מדי בדרישותינו לנוכח גילן הצעיר והזמן המוגבל שהיה לנו להגיע לפתרונות ישימים. לשמחתנו, הבנות לקחו את האתגר בהתלהבות רבה ויצרו קשרים חברתיים במהירות, צללו לדיוני סיעור מוחות, ושרטטו שרטוטים ראשוניים של הרעיונות ומודלים חדשניים מאפס. ובעוד שאנו סיפקנו את גבולות הפרויקט ודרישות הישימות של התוצרים, הבנות הביאו תובנות רעננות ופתרונות חכמים ומלאי השראה.

בקבוצה שלנו, למשל, הבנות התבקשו לתכנן דגם מטען מוצנח על בסיס כוס אורז, שיש להטילה ללא פגע באזורים שלא ניתן לנחות בהם בשל לחימה או תנאי טופוגרפיה קשים, תוך חיקוי מנגנון מהטבע (ביומימקרי). על ידי התבוננות באורגניזמים חיים כמו כוכב הים או באופן בו זרעי עץ מכנף נאה נעים באוויר, הקבוצה הצליחה לתכנן ולבנות פרופלור עובד, הישג הנדסי מרשים ביותר.

בפרויקט מהנדסות העתיד השתתפו 22 מנטוריות, כולן נשים מסורות ונלהבות עם סיפורי-חיים מדהימים המתארים כיצד מגיל צעיר הן לקחו על עצמן את האתגר הטכנולוגי והציבו את עצמן בחזית הפרויקטים המורכבים שהן מנהלות היום. כולנו יכולות להעיד כי באמצעות חיבור בינאישי ויכולת רב-משימתית המאפיינים את "התפיסה הנשית", נוצרו דרכי הסתכלות חדשים על בעיות הנדסיות, ושמחנו לגלות את אותם מאפיינים בנערות שהשתתפו בפרויקט.

מהמקום בו אני ניצבת היום, אני מבינה לעומק את ההזדמנות שנערות אלו קיבלו בהשתתפות בפרויקט, אפילו אם הן טרם רואות זאת בעצמן, ואני מקווה כי למרות שמאה הנערות הללו יכולות להצליח בכל קריירה שיבחרו - הפרויקט הזה יהדהד בהן בשנים הבאות ויסייע להן להחליט להיות חלק מהעולם הטכנולוגי.

לסיום, אני מבקשת לצטט פתגם נודע המשקף, בעיניי, את מהות הפרויקט:

"אם הינך מתכנן לשנה, זרע אורז, אם הינך מתכנן לעשור, נטע עצים, אך אם אתה מתכנן לחיים שלמים – למד אנשים"."