עכשיו בגיל גיל 71 אני מבינה שאני מלאת חסרונות כרימון. עדיין מתרגשת וטרחנית בעת שמזדמן לי ללמד ס

היה לי קר ברגליים ויצאתי לרחובה של עיר לחפש לי נעלי בית חמות כאלו כמו שהיו לי פעם עם ראש של חיה.

עברתי בכל החנויות ולא מצאתי.

בחנות אחת בעל

החנות אמר לי: "יש לי זוג אחד אמכור לך אותו בעשרה שקלים" (הוא כמובן אמר בעשר שקל)

"אבל" הוסיף ושתק לרגע "אחד מהם עיור וגם לא יודע להריח" "תתרן אמרתי לו למי שלא יודע להריח קוראים תתרן הסברתי.

המוכר אמר לי "ככה באמת ?לא ידעתי . את רוצה אותן ?"

אמרתי לו: "תראה אותם ואני אחליט."

הוא נכנס למחסן שלו וחזר עם זוג נעלי בית בדמות עכברים אחד רואה ומריח ואחד עיור ונטול חזית אף. (ראו צילום)

"תמדדי" אמר לי . "לא צריך!" אמרתי לו כי כבר הייתי מאוהבת בהם בעיקר בעכבר העוור והתתרן. "אני לוקחת" אמרתי לו.

"אולי הן יהיו קטנות" אמר לי ."לא," אמרתי לו "הם יהיו בסדר . יש לי רגליים קטנות."

הוא הסתכל על כפות רגלי הנתונות בנעליים גבוהות ואמר: "לא רואים, הן נראות בסדר, רגילות."

אמרתי לו הן רק נראות ככה רגילות הן קטנות." טוב אמר קחי אותם.

את תתנהגי יפה אל העיוור נכון ?"אמרתי לו אולי אפילו אתפור לו עיניים.

והוא גם יריח? בדק המוכר את טוב לבי "כן, אני אמצא פתרון אל תדאג להם. הם יקבלו בית חם. אנחנו ניתן להם אהבה."

"בעלך לא יכעס שהבאת לו הביתה עיוור ולא מריח" המשיך לבדוק

"לא" אמרתי. בעלי איש טוב לא יפריע לו שהוא עיוור וגם תתרן. שנינו נאהב אותו "אוהוהו אמר המוכר על זה הם לא חשבו הם רצו רק יחס טוב בעיקר העיור שגם לא מריח." "תתרן" תקנתי לו .

"את קצת נודניקית" אמר לי המוכר. "בעניין הזה של העברית." "נכון" אמרתי לו המורה אסתר בכיתה ב' הקפידה עלינו שנדבר עברית כהלכתה. מאז אני טרחנית בעניין העברית."

"תתרנית התכוונת" אמר המוכר "לא תתרנית אלא טרחנית" תקנתי. "בסדר" אמר המוכר בלבלת אותי כבר, העיקר שאת אישה טובה.

לא נורא שאת תתרנית. רק תשמרי עליהם.

וגם על זה שמריח ורואה תשמרי כי הוא לא אשם שהוא בסדר.

נכון אמרתי ולא תקנתי אותו הפעם.

שלמתי לו עשרה שקלים הוא ארז לי אותם בשקית יפה.

ואני הלכתי הביתה להראות לאיש שאיתי את הילדים החדשים שלנו.

יש מלים נוספות שהן חביבות עלי ונושאות חן וחסד בעיני. משוף למשל הוא המקלון בו מנקים אוזניים והמגופה היא הפקק לסתימת הכיור.

אני אוהבת מלים יפות כמו המילה תתרן. יש לה בעיני ניחוח של תפארת המילה מלווה במוזרות חמצמצה. יש מלים

נוספות שהן חביבות עלי ונושאות חן וחסד בעיני. משוף למשל זה המקלון בו מנקים אוזניים. מגופה הוא פקק האמבטיה ודופיה הוא צינור הגומי בו משקים את הגינה. המלים האלו מרוממות את רוחי ומהוות שביבי זיכרון ומזכרת בליבי לדיבור הלשון העברית בבית הוריי ולדיבור בכיתה בשנות למודיי הראשונות בבית הספר היסודי.

שם הקפידה המורה שלנו אסתר שטיינברגר ז"ל שנכתוב יפה בכתיבה תמה את המלים היפות החדשות שהיא היתה מלמדת אותנו במחברת לשון המלים היפות שבה היינו כותבים בכל יום שישי שבע מלים שלמדנו השבוע. מילה אחת בכל יום והיינו קוראים "אותן בסוף השיעור בקול רם וצלול ובנעימה חגיגית. ולכן עד היום כאשר "שולחת לשון ומפיצה מלים יפות בעולמנו אני חווה את אותה תחושת חגיגיות מרוממת משל לו הייתי אליעזר בן יהודה או לפחות חמדה אשתו.

המורה אסתר שטיינברגר ז"ל אהבה את הלשון

העברית אהבה גדולה. הצו "דברו עברית כהלכתה"היתה נר לרגליה הצנומות.

ואכן המורה שלי בכיתות הנמוכות המורה אסתר שטיינברגר ז"ל אהבה את השפה

העברית אהבה גדולה. הצו "דברו עברית כהלכתה"היתה נר לרגליה הצנומות והיא עמדה על משמר השפה כשומרי ממלכת אנגליה על סף ארמון מלכתם. בכל מפגש עם הורינו היא דאגה לסיים את הפגישה במלים כבדות המעש :"דאגו נא לדבר עם ילדיכם עברית כהלכתה." והורי אכן הקפידו לקיים את צו המורה ומאיזה שהוא מקור מסתורי שלפו מידי פעם צירופי מלים מתמיהים שנשמעים היום ארכאיים לחלוטין כמו שמעי נא, ראי נא, הסכיתי ושמעי הביטי נא שהתגלגלו בפיהם בקלות ובחן באותה

טבעיות בה אנשים צעירים קולטים את לשון המקום ומתערים בעזרתה בארץ החדשה.

אמא שלי כאותו דיונוזאורוס שזבוב הפריעו מרבצו על שפת ים הטיטניס היתה מיד מזנקת לעברה ואומרת בקול דיואנזורי מתוק מדבש גברת קאזס לא אומרים יש שויית אומרים יש שעועית.

אמי אף הגדילה עשות והקפידה על תפארת הלשון לא רק במשפחתה אלא גם בסביבה הקרובה. שכנתנו מאדם קאזס עולה חדשה אלגנטית מתוניסיה היתה מגיעה לחנות הירקות של אדון רוטנר לבושה באלגנטיות של נשות פריז . שערה עשוי תלתלים

על תנוכי אוזניה העדינים עדויים חשוקי זהב גדולים על צווארה ענודה שרשרת זהב עם דמות דיקנאותיהן שלה ושל בעלה בבגדי כלולות אלגנטיים. ידיה עטורות בצמידים ואצעדות שמצטלצלים בכל צעד מצעדיה מחדש. אצבעותיה עטורות טבעות זהב משובצות באבני חן צבעוניות . מאופרת כהלכה, עיניה בכחול ושפתיה ארגמן היתה פורצת לחנות סל קניות רשת בידה ושולחת לאויר החנות את השאלה הגורלית "יש שויית? אמא שלי כאותו דיונוזאורוס שזבוב הפריעו מרבצו על שפת ים הטיטניס היתה מיד מזנקת לעברה ואומרת בקול דיואנזורי מתוק מדבש גברת קאזס לא אומרים יש שויית אומרים יש שעועית. מאדם קאזס היתה מתעלמת מאמי בהפגנתיות אצילית ושבה ושואלת יש שויית ואמא שלי בעקשות של חלוצה בונה מולדת חזרה ואמרה מדאם קאזס לא אומרים וכו' . ברגע מסויים היתה סבלנותה האצילית של מאדם קאזס פוקעת והיא היתה פונה לאמא ואומרת לה בקול תקיף: "מאדם טובה אני יש אומרת יש שויית." ואמי לא היתה מרפה ושבה ואומרת: אומרים יש שעועית מאדם קאזס."וכך היו עומדות שתיהן זו נוכח זו, אמי ומאדם קאזיס עד שאדון רוטנר היה מתחנן בפני אמי "לוז אופ" כלומר חדלי לך מזה ואז בפנים מוכות כשלון היתה אמי פונה לארגז הקישואים לברור לה את היפים שבהם. מאדם קאזס בוודאי לא הבינה את דקות הלשון שאמי דורשת ממנה ויש להניח שהיתה חושבת בלבה בצרפתית כמובן "איזה נודניקית האישה הזאת ואם :אמא היתה שומעת את קול דיבור לבה של מאדם קאזס היתה מיד טורחת ואומרת לה "מאדם קאזס בעברית כהלכתה אין אומרים נודניקית אלא טרחנית".

ואפילו אימת הלב שיש לי ממבטה הנוזף שנשלח אלי מרום שמיים של מאדם קאזס אינו עוצר את לשוני מלפזר סביבי לעתים בנדיבות שאין דורש לה מלים שכל שומעיהן תוהים מאין היא האישה הזאת (כלומר אני) גירדה את המילה התמוהה הזאת ?

כנראה שעם עבר מפואר כזה לא פלא שירשתי גם אני אבק טרחנות אם לא יותר מזאת למשמע עברית קלוקלת. לפי הרגשתי אני איני מתעקשת לתקן את העולם וגם כאשר עורי מצטמרר למשמע הצירוף הנלוז "שתי שקל" או למשמע ההטייה המקובלת של גוף ראשון בזמן עתיד ההופכת בפי כל לגוף שלישי בזמן עתיד כמו אני ילך, אני יוכל, אני יישן, אני יראה ,וכל שאר ההטיות הללו הגורמות לשיירת נמלים לזחול לאורך גווי. למשמע כל אלו אני משתדלת לנשום נשימה עמוקה ולצרור את לשוני בפי לבל תאמר מאדם קאזס המשקיפה עלי מרום השמיים: "האישה הזאת נודניקית כמו אימא שלה." ואכן לרוב אני מצליחה להיחנק ולשתוק למשמע כל השיבושים הללו ויחד עם זאת כאשר נעורה ההזדמנות לשלוף מעמקי תיק הדיונוזאורים שלי מילה עברית חגיגית ובלתי מוכרת אין אני מסוגלת לכבוש את יצרי ואפילו אימת הלב שיש לי ממבטה הנוזף שנשלח אלי מרום שמיים של מאדם קאזס אינו עוצר את לשוני מלפזר סביבי לעתים בנדיבות שאין דורש לה מלים שכל שומעיהן תוהים מאין היא

האישה הזאת (כלומר אני) גירדה את המילה התמוהה הזאת ?

למדתי לא לקחת את עצמי ברצינות תהומית כייצור מושלם נקי מכל רבב של פסיכיותאלא להיפך לקבל את עצמי כאישה מבוגרת מלאת חסרונות ומוזרויות כרימון ואפילו להשתעשע בהן כאוות נפשי בהנאה רבה .

ואולי זה יתרונה של ההתבגרות שאיני חוששת להיראות מוזרה ואיני יראה מבקורת הכלל עלי. אלא אני מוכנה להביט על עצמי ולקבל את המקום הזה של מרגלית הטרחנית בחיוך. לא לקחת את עצמי ברצינות תהומית כייצור מושלם נקי מכל רבב של פסיכיות אלא להיפך לקבל את עצמי כאישה מבוגרת מלאת חסרונות ומוזרויות כרימון ואפילו להשתעשע בהן כאוות נפשי בהנאה רבה.

אינני יודעת עם סוחר הנעליים החמוד מרחוב וייצמן יזכור להשתמש במילה תתרן כאשר יזדמן לו בפעם הבאה יצור נטול חוש ריח. אני לפחות מרגישה שמלאתי את חובתי למולדת ולצו של המורה אסתר ואימא שלי לדבר עברית כהלכה ולהפיץ את עושרה של שפת עמנו לכל המזדמן בדרך.