עכשיו בגיל גיל 71 אני מבינה שאני מלאת חסרונות כרימון. עדיין מתרגשת וטרחנית בעת שמזדמן לי ללמד ס


היה לי קר ברגליים ויצאתי לרחובה של עיר לחפש לי נעלי בית חמות כאלו כמו שהיו לי פעם עם ראש של חיה.

עברתי בכל החנויות ולא מצאתי.

בחנות אחת בעל

החנות אמר לי: "יש לי זוג אחד אמכור לך אותו בעשרה שקלים" (הוא כמובן אמר בעשר שקל)

"אבל" הוסיף ושתק לרגע "אחד מהם עיור וגם לא יודע להריח" "תתרן אמרתי לו למי שלא יודע להריח קוראים תתרן הסברתי.

המוכר אמר לי "ככה באמת ?לא ידעתי . את רוצה אותן ?"

אמרתי לו: "תראה אותם ואני אחליט."

הוא נכנס למחסן שלו וחזר עם זוג נעלי בית בדמות עכברים אחד רואה ומריח ואחד עיור ונטול חזית אף. (ראו צילום)

"תמדדי" אמר לי . "לא צריך!" אמרתי לו כי כבר הייתי מאוהבת בהם בעיקר בעכבר העוור והתתרן. "אני לוקחת" אמרתי לו.

"אולי הן יהיו קטנות" אמר לי ."לא," אמרתי לו "הם יהיו בסדר . יש לי רגליים קטנות."

הוא הסתכל על כפות רגלי הנתונות בנעליים גבוהות ואמר: "לא רואים, הן נראות בסדר, רגילות."

אמרתי לו הן רק נראות ככה רגילות הן קטנות." טוב אמר קחי אותם.

את תתנהגי יפה אל העיוור נכון ?"אמרתי לו אולי אפילו אתפור לו עיניים.

והוא גם יריח? בדק המוכר את טוב לבי "כן, אני אמצא פתרון אל תדאג להם. הם יקבלו בית חם. אנחנו ניתן להם אהבה."

"בעלך לא יכעס שהבאת לו הביתה עיוור ולא מריח" המשיך לבדוק

"לא" אמרתי. בעלי איש טוב לא יפריע לו שהוא עיוור וגם תתרן. שנינו נאהב אותו "אוהוהו אמר המוכר על זה הם לא חשבו הם רצו רק יחס טוב בעיקר העיור שגם לא מריח." "תתרן" תקנתי לו .

"את קצת נודניקית" אמר לי המוכר. "בעניין הזה של העברית." "נכון" אמרתי לו המורה אסתר בכיתה ב' הקפידה עלינו שנדבר עברית כהלכתה. מאז אני טרחנית בעניין העברית."

"תתרנית התכוונת" אמר המוכר "לא תתרנית אלא טרחנית" תקנתי. "בסדר" אמר המוכר בלבלת אותי כבר, העיקר שאת אישה טובה.

לא נורא שאת תתרנית. רק תשמרי עליהם.

וגם על זה שמריח ורואה תשמרי כי הוא לא אשם שהוא בסדר.

נכון אמרתי ולא תקנתי אותו הפעם.

שלמתי לו עשרה שקלים הוא ארז לי אותם בשקית יפה.

ואני הלכתי הביתה להראות לאיש שאיתי את הילדים החדשים שלנו.

יש מלים נוספות שהן חביבות עלי ונושאות חן וחסד בעיני. משוף למשל הוא המקלון בו מנקים אוזניים והמגופה היא הפקק לסתימת הכיור.

אני אוהבת מלים יפות כמו המילה תתרן. יש לה בעיני ניחוח של תפארת המילה מלווה במוזרות חמצמצה. יש מלים

נוספות שהן חביבות עלי ונושאות חן וחסד בעיני. משוף למשל זה המקלון בו מנקים אוזניים. מגופה הוא פקק האמבטיה ודופיה הוא צינור הגומי בו משקים את הגינה. המלים האלו מרוממות את רוחי ומהוות שביבי זיכרון ומזכרת בליבי לדיבור הלשון העברית בבית הוריי ולדיבור בכיתה בשנות למודיי הראשונות בבית הספר היסודי.

שם הקפידה המורה שלנו אסתר שטיינברגר ז"ל שנכתוב יפה בכתיבה תמה את המלים היפות החדשות שהיא היתה מלמדת אותנו במחברת לשון המלים היפות שבה היינו כותבים בכל יום שישי שבע מלים שלמדנו השבוע. מילה אחת בכל יום והיינו קוראים "אותן בסוף השיעור בקול רם וצלול ובנעימה חגיגית. ולכן עד היום כאשר "שולחת לשון ומפיצה מלים יפות בעולמנו אני חווה את אותה תחושת חגיגיות מרוממת משל לו הייתי אליעזר בן יהודה או לפחות חמדה אשתו.