מסעה של פמיניסטית (מזרחית) גאה בת 17
גל"צ שיגרו אותי מתוך רכב נוסע לשנות השבעים
לפני כשבועיים, בשעת ערב מאוחרת בעודי נוהגת בחשכה בירידה מנצרת עילית הביתה לכפר סבא, בסיומה של סדנת שינוי מרגשת לנשים אותה הנחיתי, כשהאדרנלין עדין בשיא מטורף והרדיו מתנגן ברקע - מצאתי את עצמי משוגרת לפתע לשנות השבעים בחיפה לתוך גופה של נערה בת 17.
האמת שהרדיו לא בדיוק התנגן, הוא היה מכוון על תחנת הבית שלי גל"צ ועל האוניברסיטה המשודרת. זה אולי לא נשמע מדליק במיוחד, אבל מודה זה הפינוק הקטן שלי בנהיגות הלילה חזרה מסדנאות ברחבי הארץ והרווח כפול – גם אני לא לבד - קובי מידן (השווה !) מארח לי חברה בנהיגת הלילה וגם הזדמנות לפתוח את הראש לנושאים חדשים ומרתקים לעתים.
הפעם עשה לי את זה הקורס הזה במגדר וקובי (תרשה לי לקרוא לך קובי נכון... בכל זאת שנינו לבד ברכב בלילות כבר חודשים ארוכים...) ראיין בנועם את דר' יהלי השש בנושא "פמיניזם מזרחי". ושם הרגשתי לרגע כאילו מישהו השתלט על גופי ומוחי ואיך אני משוגרת במהירות האור לגיל 17, חיפה שלהי שנות השבעים, ואני נערה שחרחורת עם שתי צמות ארוכות, להט וסומק בפנים ובלב.
הראיון עסק בפמיניזם מזרחי שצמח בארץ בדיוק בשנים שאני גיששתי את דרכי לעולם קסום זה... נערה ממוצא מזרחי שחרטה על דגלה את המאבק לשיווין זכויות לנשים. בבית גדלתי עם אמא שחוויתי כחסרת זכויות לחלוטין - הזכות להביע דעה מנוגדת לזו של אבא, הזכות למנוחה, הזכות לקנות לעצמה בגדים בלי לתת דין וחשבון, הזכות להחליט על כל דבר שהוא כמעט שאינו תואם את דעתו של אבי. זו היתה דרכי למרוד ולנסות אולי להציל את עצמי מגורל דומה. כל כך פנאטית הייתי אז בגיל 17 המקסים והתמים, שבספר המחזור של מחזור ס"א בסוף כתה י"ב - הוסיפו את סמל האשה מעל ראשי. RESPECT !
בנהיגה ההיא לפני שבועיים, חשבתי לרגע לעצמי – הי זו אני שהם מדברים עליה שם, גם אני שייכת לדור החלוצות של הפמיניזם המזרחי בישראל...
אז זהו שלא, מסתבר שאני ממש לא עניתי ולא עונה גם היום על ההגדרה הזו, כי למרות היותי פמיניסטית רדיקלית עם רצון עז שלא התממש בפועל לשרוף חזיות... לא רק שלא קידמתי אג'נדה נשית מזרחית אלא אף הפניתי עורף למוצא, לעדה ולאתגרים של נשים מזרחיות במאמץ להשתייך ולהתקבל לחברה האשכנזית ברובה, בבית ספרי הריאלי העברי אליו הגעתי בסוף בי"ס היסודי.
אבל במחשבה שניה, גם אם לא עניתי להגדרת הפמיניזם העדתי, הרי שהתקופה והעשייה שקובי מידן בגל"צ שיגר אותי אליהן – הם חלק משמעותי ממסע חיי מאותה נערה בת 17 עם צמות הפחם דרך קצינת הח"ן, המנהלת והיום מנחת סדנאות השינוי לנשים.
הערב ההוא בגל"צ, עורר אצלי מחדש תהיות וזכרונות על מסע חיי עם ולמען נשים ושאלה באשר למה קרה לאותה פמיניסטית לוהטת ולמשנה הסדורה שלה לאורך 30 + שנים...
אבא - הפטריאך המזרחי לימד אותי להחליף פיוזים בארון החשמל
שנים רבות התהלכתי לי עם המחשבה שהבית המאד פטריארכלי בו גדלתי הוא שדחף אותי לחתור לחיים של שיווין, בהם אף גבר לא יכתיב לי איך לחיות. חשבתי שהרצון להציל את אמא שלי הפרטית ולתת לקול שלה להשמע הוא שמניע אותי. ואני אכן מאמינה שיש לזה משקל גדול בדרייב ובעשייה שלי.
אך במחשבה אמיצה יותר על אבי, ואחרי שהתפייסתי איתו בתוכי (פנים אל פנים היה קצת קשה שכן הוא נפטר כשהייתי בת 25 ואז עוד בעיקר כעסתי) גיליתי כמה גילויים מפתיעים שהובילו אותי להבין איך בדרכו עודד אותי אבי לעצמאות ופמיניזם ואיך למרות היותו פטריארך לכאורה כלפי אמי וכלפינו – הוא כלל לא ראה נשים כנחותות בשל היותן נשים.
מגיל צעיר מאד אבי עודד אותי ללמוד, לרכוש השכלה גבוהה, להעשיר את עולמי ואת הידע הכללי שלי (למכירה במצב קצת מוזנח, אוסף של ידע כללי מיותר וחסר ערך למעט במשחקי טריוויה וטלויזיה למרבה במחיר !) והחדיר בי את המחשבה והידיעה שעלי להיות ברת יכולת לפרנס את עצמי ולעמוד על רגליי בכוחותיי שלי. מעולם לא שמעתי ממנו אמירה שממעיטה ביכולתי כאשה להגיע לתפקיד כלשהו, נהפוך הוא תמיד הרגשתי שמצופה ממני להגיע לטופ בכל תחום מקצועי או אחר.
מגיל צעיר ממש, אני זוכרת איך כל פעם שנשרף פיוז בבית, אבי לקח אותי יד ביד וניסה ללמד אותי ואז לאפשר לי להתנסות בעצמי בהחלפת חוטי הנחושת בארון החשמל או בהחלפת סרט המשיכה שנקרע תדיר בתריסי הבית.
מבחינתו הייתי ראויה להיות קצינת חן ראשית, או ראשת ממשלה ומעולם לא עבר אלי מסר של ציפייה להיות עקרת בית ואמא כמהות החיים.
נכון, שזכויות התנגדות או דעה מנוגדת לא ממש היו לי בבית באותם הימים – אבל היה עידוד ללכת ולהשיג זאת לעצמי בעולם הגדול.
אז אולי זה הרגע, בפעם הראשונה בחיי להגיד לך אבא תודה ! תודה על ההשקעה והאמונה בי שבהחלט היו רוח גבית לכל אורך חיי גם שנים אחרי מותך ועודדו אותי להשגיות בעשייה מקצועית ובחיים בכלל, אם כי איני בטוחה עד כמה את מתלהב שם למעלה מזה שנטשתי מסלול קידום מקצועי בכיר לטובת עיסוק בהתפתחות עצמית וליווי אנשים בתהליכי שינוי... נו טוב, על זה כבר הודיתי לאמא בהזדמנות אחרת...
בין מכונת הכתיבה הישנה למסיבות נשים בלילות שישי
ההגדרה העצמית שלי וביסוס מעמדי בכתה ובחיים כפמיניסטית לוחמנית צעירה, עברו בין מכונת הכתיבה הישנה למסיבות נשים בלילות שישי. בין זו שקופצת בכתה על כל הערה סקסיסטית וכולם יודעים כמה קל להדליק אותה בדיבור שוביניסטי (מודה חברים, זה כבר היה מעיק בוודאי... ), דרך ביקורים תדירים בסניף הפמיניסטי "אשה לאשה" על הכרמל, הששתתפות בחוג הגנה עצמית לנשים ועד בילוי במסיבות יום שישי אליהן הגעתי עם חברה כדי לגלות שהנרות והאפלוליות מסתירות לא מעט נשים נאהבות ואוהבות – מושג שהיה לי חדש באותן שנים של גיל העשרה המתקדם מסקרן ומפחיד כאחד... ולא, לא התנסיתי אני מודה, השמרנות גברה על הסקרנות הטבעית.
השהייה בסביבת נשים שרובן היו עולות מארה"ב וייבאו איתן לארץ את רוח הפמיניזם הרדיקלי של אז (פמיניזם קיצוני שטוען לשיווין תפקידים לא רק שיווין ערך ובוחל בהדגשת יתרונות הנשיות) הוליד את הרצון לבסס את להט הנעורים הזה גם אקדמית ובחרתי אז בעידוד בית הספר להגיש עבודת גמר במקום להבחן בבגרות מורחבת, בנושא "מיתוס האשה הישראלית המשוחררת".
77 עמודים שהודפסו במכונת כתיבה ובעזרת כמויות אדירות של טיפקס (אותו נוזל לבן וקסום שכפתור DELETE מחליף היום). אני מדפדפת היום בעבודה ומתרגשת לראות כמה רגש, להט ומרד הסתתרו להם בין המילים שהדפסתי אות אות באותה תקופה. העבודה נפתחת בהקדשה "מוקדש, לכל אשה באשר היא שם" ובשירם הקשה ומעורר המחלוקת של ג'ון לנון ויוקו אונו "אשה היא הכושי של העולם" (כמו שג'ון מסביר מי שהתקומם נגד השיר היו כמובן גברים לבנים...).
הסקרנות גרמה לי ללקט היום, כמה עשורים מאוחר יותר משפטים נבחרים ולראות שיש מקום לעידוד - למרות שהדרך עוד ארוכה יש לנשים בישראל ובכלל הישגים מופלאים בהשוואה לשנת 1980 ולא מעט מהן בזכות מאבקן של הפמיניסטיות ותנועות הנשים
רוצים דוגמאות ? הנה אז והיום...
בפרק על מיתוס האשה הישראלית בצבא אני כותבת ש" לרשות הנשים פתוחים 150 תפקידים בצבא מתוך 600 מקצועות" (כלומר 25%) והיום הנתונים מעידים על 92% מקצועות הפתוחים בפני נשים !!! WOW גדול לנו !
כתבתי גם "שקורס טייס אינו פתוח בפני נשים וקומץ ניסיוני משמשות כטכנאיות מטוסים וכמפקדות טירונים בנים" ואילו היום כבר מעל 400 נשים התגייסו לקורס טייס (סיימו כ 10%) ותפקידים רבים בחיל האויר מאויישים בעיקר על ידי נשים ! יש !!!
בפרק נשים בעולם העבודה והניהול אני מציינת "שאחוז הנשים העובדות מחוץ למשק ביתן מגיל 14 ומעלה (מענין הגיל שאז התיחסו אליו לצורך עבודה) היה 32%" והצצה בנתוני הלמ"ס היום מעידה על 63% כמעט הכפלנו את כוחנו בנות !
סטריאוטיפים בספרי ילדים ועוד נושאים שמשאירה אעוד ועוד ובין השורות של נתונים ומידע על מקומה הנמוך של האשה מול החוק, בצבא, בחינוך, במיניות ובהחיבור השנתי ממשיך ותי רתוקה לדפים המצהיבים,
אני קוראת גם את ליאורה בת ה 17 שכתיבת העבודה חידדה אצלה את תחושת הקיפוח הנשי לדורותיו כמו במשפט הבא שקפץ בין השורות: "ככל שהלכתי והעמקתי יותר בנושא העבודה, ראיתי עד כמה ההפליה שולטת בכל תחומי חיינו וחשתי מעורבות אישית הולכת וגוברת. העבודה גרמה לי לשינוי עמדותיי ודעותיי בצורה קיצונית...והפכה אותי מרירה יותר כלפי עולם שמרבה לדבר על שיוויון בין בני אדם אך לא כלפי נשים... השינוי שצריך לבוא הוא עמוק ומהותי מכדי שיתרחש עוד בדורי – והלוואי ואתבדה!"
הי ילדונת, אני רוצה להגיד לה לליאורה בת 17... נכון, הדרך עוד ארוכה, אבל ראי איפה את ובתך היום ואיפה אחיותייך הנשים היום. נשים נמצאות בעמדות ניהול בכירות (כן, אני יודעת יש עוד דרך ארוכה אבל אולי לרגע נראה גם את ההישגים, רק לרגע), רואות יציאה לעבודה במגוון תחומי עיסוק שבעבר נחשבו גבריים – כאפשרית עבורן, מקימות עסקים, נוהגות, נאבקות ומנהיגות מאבקים חברתיים חוצי מדינה.
כן, יש עוד הרבה עבודה אבל גם בזכותך ליאורה בת 17 ועוד רבות כמותך שלא נתנו לעולם מנוח, וכל הזמן שיקפו לגברים ולנשים מסביב את אי השיוון – בזכותנו בין היתר השינוי הזה קרה קורה וימשיך לקרות !
מאז גיל 17 ועד היום עברתי דרך שחלק ניכר ממנה היה בתחום קידום נשים - כקצינת חן, כמנהלת מטה של יו"ר נעמת (אשה פורצת דרך בפני עצמה - תא"ל (במיל.) חדוה אלמוג) והיום כמנחת סדנאות שינוי גם לנשים ומאמנת אישית לנשים שרוצות להגשים יותר בחייהן.
אני כבר לא רצה לשרוף חזיות (בגילי ובמידה D השתגעתי?!), אני גם הרבה יותר מחויכת ומפויסת עם העולם ומאמינה שבני ובתי יגדלו את ילדיהם בעתיד – בעולם הרבה יותר ורוד וגם כחול ובעיקר שיווני.
אני באמת ובתמים מאמינה, שהאנושות מבינה שתכונות שבעבר נחשבו רק נשיות, הן תכונות שהמין האנושי כולו זקוק להן כדי להתפתח לשלב גבוה יותר וכי כך יהיה.
שיהיה לכולנו חודש האשה נפלא, ולכן אחיותיי הנשים, הרימו ראש כי יש לכן סיבה טובה לחייך !
ליאורה נווה | מנחת סדנאות לשינוי ומאמנת אישית להגשמה| 054-7888483 | lioracoach@gmail.com
