להכין ילדים לעולם לא מוכר: על חינוך עתידני וקיימות

כשהייתי צעירה, היינו מתארחים בכל שבת אצל סבא וסבתא, מלקקים את המעדנים ההונגריים, מנמנמים על כיסא נוח במרפסת, ולפעמים אפילו היו מרשים לנו לטעום מהליקרים שסבי ז"ל היה מכין בעבודת יד והנאה מרובה. בהרבה שבתות כאלו הייתה מצטרפת אלינו אחותה ז"ל של סבתא, תיבדל לחיים ארוכים, וההונגרית הייתה מתנגנת באזניים. לא הבנתי, ולצערי הרב עדיין איני מבינה הונגרית, אבל זכרונות הילדות שלי ספוגים בשפה הזו. עד היום זכורה לי שבת אחת שבה קלחה שיחה סמי-פמינסטית בסלון, על מה שעלינו, הנכדות, ללכת וללמוד כמקצוע. אחותה של סבתי טענה בלהט כי לא ייתכן שכל משלח-יד מקובל מהדור שלהם, שנחשב למקצוע שאפשר לשכללו לרב-אמנות כמו חייטות, נגרות וסנדלרות, עומדים לפוג מן העולם. היה בסלון באותו יום הרבה עצב על כל הטכנולוגיה הזו, שהשתלטה כבר בשנות התשעים על תודעת הצעירים. אבל אפילו אנחנו, הצעירים דאז, לא היינו יכולים לחלום שאולי יום אחד בכיתה שלנו יהיה קיר שהוא מסך מחשב ענק, אשר מצידו האחד יושבת הכיתה שלנו בישראל, ומצידו השני מתקשרת איתנו ילדה מאסיה כמו בסרטון המרתק הזה שיצרה מיקרוסופט על חזונה לעתיד:

להודות שפשוט אין לנו מושג

אם אנחנו שואפים ליצור עולם מקיים עבור ילדינו, עולם שבו הם יוכלו לנהל חיים משגשגים כלכלית, חברתית וסביבתית, אחת השאלות הגדולות שעומדות בפנינו כהורים עוסקת בארגז הכלים בו אנו מציידים את הילדים לקראת העתיד. נכון לומר, אם כי באופן קצת פשטני, שכאשר אנחנו היינו צעירים, היו לטכנולוגיה "קפיצות גדילה", אבל בסה"כ כולנו כבר בגרנו לתוך האינטרנט ומהפכת המידע. אלא שעבורנו רוב הדברים צמחו באופן לינארי, על בסיס מה שכבר היה ידוע ופותח והוטמע, כך שעל ידי הכנסת כיתות מחשב ושיעורי תכנות לבתי הספר, ניתן היה יחסית בקלות לגשר על פערי ה