לפתוח את צ'קרת המטבח

לא משנה מה נעשה וכמה ננסה לעשות אחרת ה-DNA שקיבלנו מההורים לעולם ישאר טבוע בנו.

אני בטוחה שלא אחת מצאת את עצמך אומרת: אני לא אעשה כמו אמא שלי כשאהיה אמא, אני לא אגיד לילדים שלי את מה שאמא שלי אמרה לנו – מצחיק מאוד, באמת חשבת שזה יקרה?

אני מוצאת שההתנהגות ההפוכה שמסגלים כתוצאה מכך היא אינה בחירה אלא הכרח, אלו למעשה שני צדדים של אותה כף יד. "הבחירה" להיות שונה מאמא שלי היא הכרח לעשות את ההופכי שגם הוא לא תמיד מתאים לנו.

עם השנים גיליתי שהכי משתלם זה לבחור – יש דברים מופלאים באמא שלי שאני מאוד שמחה שירשתי ממנה, אני יכולה לשכלל אותם ולהתאים אותם למציאות חיי העכשוית אבל הם עדיין משרתים אותי.

אני אתן כדוגמא את אמא שלי שיודעת להפוך את העולם בחמש דקות וליצר יש מאין – בצעעירותי ראיתי את אמא שלי עושה הכל במהירות וביעילות,. פעם כשעוזרת הייתה ממש מותרות – אמא שלי הייתה מנקה, אח"כ מבשלת וגם אופה וכל הבית היה תמיד נקי ומצוחצח עם תחושה חמימה ונעימה שכזו, אבל אני ראיתי אותה עייפה בסוף היום וחשבתי לעצמי:למה היא לא נותנת גם לעצמה ונרדמת לה כך בשעה מוקדמת ,כל כך עייפה?

לימים כשגדלתי ונהיתי בעלת משפחה ראיתי שאכן היעילות הזו והיכולת להעניק את תחושת החמימות זו מתנה גדולה וכבר שמחתי שירשתי זאת ממנה. את מקצה השיפורים עשיתי בנושא העייפות –

דאגתי לקחת לי את הזמן גם למנוחה בימי שישי,

דאגתי ליצר לעצמי תחביב שחשוב לי ולהתמיד בו באדיקות פעמיים בשבוע,

כך שהעייפות היא עייפות טובה מבחינתי – כזו של מיצוי ונתינה גם לעצמי.

המטבח למשל, הוא תחום שהנשים בעידן העכשיוי לא ממש מקדישות לו את מירב תשומת ליבן כמו פעם, הן עובדות לרוב במשרה מלאה ועסוקות מאוד ולכן מוצאות פתרונות של קיצרי דרך – כמו מסעדות, אוכל קפוא או בישול הכי בסיסי.

אני זוכרת את אמא שלי מגיעה כל צהריים ומכינה לנו אוכל, כל יום משהו אחר ורק מבקשת ממני שאכין את התוספת, את האורז – אוף כמה שנאתי את זה ! אין לי כח להכין, אפילו רק אורז!

לא יכולתי להעריך את האוכל הביתי הזה שהיה חלק מנוף הילדות שלנו, את האהבה הרבה שאמא שלי תיבלה בו את האוכל. זכרתי את זה שאמא שלי רק רצתה שאבוא קצת ואשתתף בהכנה, כדי שאלמד להכין, שיהיה לי מושג, ואני לא ממש התעניינתי.

אבל ראו זה פלא, כשהוריי נסעו לשליחות בארצות הברית ואני נשארתי כא בארץ לעשות צבא ולא היה מי שיבשל לי, פתאום מצאתי את עצמי עושה את האוכל בדיוק כמו שאמא שלי הכינה, עם אותן תנועות, באותו סדר במטבח ויצא גם טעים – נפתחה לי צ'קרת המטבח!

עד היום יש לי את מחברת המתכונים שכל פעם הייתי מוסיפה לה מתכון אחר שביקשתי מאמא שלי.

אמא שלי מכינה אוכל ביתי, טעים וגם שנראה מאוד יפה לעין – פעם עוד לפני שהיו מליון בתי מאפה וקונדיטוריות היא הייתה מכינה אפילו קוראסונים!! מידי פעם הייתה מכינה כמות עצומה של קוראסונים – חלק היינו טורפים מיד כשיצאו מהתנור וחלק היו מוקפאים אחר כבוד, שיהיה גם משהו לאורחים!

לאמא שלי יש גם מתכונים לעת מצוא – כאלה שמתאימים לאירוח, נראים טוב והקסם שלהם הוא שהם ממש פשוטים להכנה. לפני כמה זמן באחת מישיבות המערכת של פרלמט הבלוג הזה, שבו אני כותבת, הבאתי פשטידה ממתכון שקיבלתי מאמא שלי כמובן. כולן כל כך התלהבו, קיבלו את המתכון וגם הכינו.

אז הנה המתכון לפשטידה נהדרת בלי שום מאמץ:

כאות מחווה ליום המשפחה, אבחר דווקא לסיים עם השיר שאבא שלי היה שר לנו בלילה, משום מה ברוסית (הוא למד זאת מחבר שלו) – בואי אמא:

איפוא את מוצאת את עצמך על סקלת ה-DNA מאמא שלך?

איך את כאמא, דומה לאמא שלך? רוצה לשנות ולשדרג?

זה אחד הנושאים שמעסיקים אותי לא אחת כאמא וכילדה, מאוד מעניין אותי לשמוע גם אותך ואשמח לשיתופים.

יום משפחה שמח!

מיכל אנדרייב

מובילת נשים לשינוי מבפנים החוצה

בעזרת NLP וסטיילינג אישי

איזונים - התפתחות אישית

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה