פוסט אורחת - חווית הטריאתלון
למה החלטתי להצטרף לקבוצת האימון לטריאתלון נשים של נעמי ורוני לפני שנה בדיוק? מאד פשוט. הססמא שלהם "כל אחת יכולה'".
התקשרתי לנעמי והדבר הראשון ששאלתי אותה אם היא בטוחה שכל אחת יכולה. היא ענתה לי "ללא ספק". אמרתי לה "אני עם משקל עודף, כואב לי בצד אחרי 7 דק' הליכה מהירה, מעולם לא רצתי, בים לא שחיתי ועל אופניים לא רכבתי מגיל 10. את עדיין חושבת שאני יכולה?" נעמי אמרה "אני לא חושבת , אני בטוחה!"
אז עם כזה ביטחון ואמונה בי עוד לפני שהכירה אותי, אמרתי אני באה. לפחות לנסות. אז מה? שני ערבים בשבוע אקדיש מחיי האימהות שלי, המשפחה, הקריירה והבילויים לאימון. נראה מה יהיה.. ומה אני יכולה לספר לכן? חוץ מזה שחוויתי את אחת החוויות המעצימות והגדולות שחוויתי בחיי.
עשיתי זאת! עשיתי את הטריאתלון וסיימתי אותו כמו גדולה! בדרך השתתפו בחוויה המעצימה הזו בן זוגי והבנים המתוקים שלנו, החברים והחברות ואיך לא?
נעמי ורוני. שעודדו וקפצו משמחה שהיה צריך, ולא נתנו לנו לוותר, בעיקר לעצמנו.
אז אני פונה אליך בבקשה אישית למען עצמך בעיקר.. בא לך חוויה מעצימה?
את לא כ"כ בקשר טוב עם הגוף שלך? וגם אם את כן בקשר טוב איתו, או שאת לא מאמינה שאת יכולה? בואי. רק תנסי.
כי אם אני הצלחתי כל אחת יכולה!
השנה הזו אני בסטטוס אחר וגופי עסוק בלהביא חיים לעולם, אני עדיין מקווה שאוכל להשתתף בטריאתלון ולעשות חלק ממנו ולא לוותר השנה על החוויה המדהימה הזו לגמרי (כן זה גם אפשרי לעשות אותו בשלישיה או בזוג וכל אחת לוקחת חלק אחר). אז תרימו טלפון, בררו את כל האופציות. רק אל תגידו 'אין סיכוי אני לא יכולה' תאמינו לי ובעיקר לנעמי, שאתן כן יכולות.
וכמובן תודה מכל הלב למועצת נשים כפר-סבא ולהדר לביא שעומדת בראשה, על כך שהיא מאפשרת לנו נשות כפר-סבא את ההזדמנות המדהימה הזו.
מי שמעוניינת לשמוע עוד מוזמנת גם לפנות אלי,
שלי
