פוסט אורחת - הטריאתלון הראשון שלי...


כשלראשונה שמעתי לפני כשלוש שנים על טריאתלון מיוחד לנשים, לא ידעתי בדיוק מה זה. כן ידעתי שיש ענף ספורט שנקרא טריאתלון... והוא ממש, אבל ממש למקצוענים, לכן מטבע הדברים חשבתי שהסיפור הזה לא בשבילי. אקדים ואומר שפה ושם התעמלתי, פילאטיס, אירובי, קצת שחיתי ורכבתי על אופניים, אבל בגדול ידעתי שאין סיכוי שאצליח לרוץ יותר ממאה מטר. יחד עם זאת, הסקרנות דרבנה אותי לבדוק "במה דברים אמורים" ולמרות שבאותו הזמן כבר החלו האימונים, החלטתי לנסות בכל זאת להשתלב. לא באמת האמנתי שאוכל להתמיד, אבל כבר במפגש הראשון הוקסמתי מהאנרגיות החיוביות ומהחבורה הנפלאה שהתקבצה לאימונים, כאשר ברור היה לכולן שהמוטו העיקרי הוא שכל אחת יכולה וכדברי סיסמת התחרות "כל אחת מנצחת".

אני רק יכולה לתאר את התהליך שאני עברתי במהלך שלושת חודשי האימונים לקראת הטריאתלון. הצלחתי להתגבר כל פעם מחדש על קשיים פיזיים ומנטליים כאחד ולחזור הביתה בסיפוק ובתחושה שאני יכולה להמשיך במסע, בראש ובראשונה בזכות השינוי המחשבתי, התמיכה שמסביב והידיעה שהכל צריך להיעשות בכיף ובשמחה.

אני עדיין זוכרת את הטריאתלון הראשון שלי. כאשר הוזנקנו לים, רק אז הגעתי להכרה שזהו, אין דרך חזרה, ועם כל שלב שהסתיים, התמלאתי באנרגיות חדשות ובתחושה שאני אכן מסוגלת. ההתרגשות הגדולה ביותר הייתה כאשר חציתי את קו הסיום... אז הרגשתי ממש כמו אלופה אולימפית.

הטריאתלון הראשון הזה פתח בפני עולם ומלואו שעד אז לא ידעתי שאוכל להיות חלק ממנו. הוא פתח בפני צוהר לעולם מופלא שאלמלא כן לא הייתי יודעת שהוא קיים ואיך הוא ישפיע על חיי. בזכות ההתחברות הזו גם זכיתי להכיר בנות יקרות, שהתחלנו כחברות לדרך וכעת אנחנו הרבה מעבר לכך.