ספריה של חפצים

תארו לכם שתוכלו להיכנס למחסן עם שפע חפצים שעומד לרשותכם ושממנו תוכלו ללוות את מה שאתם זקוקים לו: מערבל למעבד המזון שלכם, מעדר לגינה, מכונת תפירה, מחבט טניס לשיעורי הניסיון של הילד, מצלמה לטיול משפחתי, שואב אבק, מברג פיליפס, שק שינה לטיול השנתי ועוד. נשמע חלומי? כמה ערים בעולם כבר פיצחו את השיטה והקימו "ספרייה של חפצים" לרווחת תושביהן (library of things).

אל תהיה הבעלים של זה, תלווה את זה

השיטה הקפיטליסטית הקיימת טבעה בנו כבר מגיל צעיר את התחושה שבעלות היא ערך. למען האמת, הזכות לרכוש היא אכן זכות אדם בסיסית המופיעה במגילת הזכויות של האו"ם, אלא שהפערים שנוצרו בין אלו שיכולים להשיג את צורכיהם כלכלית לאלו שלא, יצרו אי–שוויון מהותי של הזדמנויות. הוסיפו לכך את העובדה שצרכנות מערבית היא בזבזנית להחריד בחומרי גלם וביצירת פסולת (מרבית ממה שאנו רוכשים יהפוך לפסולת בתוך שישה חודשים בממוצע), והנה לכם מתכון מנצח לאורח חיים בלתי-מקיים. בראד פיט ניסח זאת במדויק בסרט "מועדון קרב" (1999), כשטען שאנו לא הבעלים של החפצים שלנו, אלא שהחפצים שלנו הם הבעלים שלנו:

גישות חדשניות בראיית מוצרי צריכה מציעות להתבונן במוצר, נניח מכונת תפירה, לא כ"מוצר" אלא כ"שירות". אם ננסח מחדש את תפקידה של מכונת התפירה בחיינו, למשל, אפשר להגדירה כ"שירות המאפשר לי לחבר שתי פיסות בד אחת לשניה באופן מדויק". כשאנו מתבוננים על המוצר באופן כזה, כשירות, נוכל לומר שהוא יכול להתממש גם בהדבקה, בשידוך סיכות, בקשירה ועוד. על אותו משקל, כשאנו מגדירים שירות כמו "להגיע ממקום א' למקום ב' בנוחות ובזמן נתון", רכב הוא רק אחת מהאפשרויות. מרגע שעשינו מהפך בחשיבה שלנו על מוצרים, הצורך להיות הבעלים שלהם עשוי להתערער, בעקבות ההבנה שאנחנו בהחלט יכולים לספק את הצורך הספציפי שלנו, מבלי להיות הבעלים של מוצר מסוים שמספק אותו. מכאן הדרך עד יצירת מערכת מאורגנת של ליסינג מוצרים או בעלות זמנית היא קצרה.

איך עובדת "ספריה של חפצים"?

ספריה של חפצים (library of things) פועלת על פי מודל פשוט ביותר. לדוגמה, ספריה כזו החלה לפעול בשנת 2014 בדרום לונדון. מקימי הספרייה, שלושה צעירים חדורי מוטיבציה, גייסו הון ראשוני בגיוס המונים באמצעות קיקסטארטר (kickstarter), מצאו חנות שניתן לעשות בה שימוש כמרחב קהילתי, וניסחו כתב חברות, ממש כמו זה שממלאים כאשר לווים ספרים מספריה עירונית. הם גייסו תרומות של חפצים, ואיפשרו לאנשים להביא אליהם חפצי יד שניה שלא היה להם עוד צורך להחזיק בהם, בעיקר חפצי "עשה זאת בעצמך" כמו מכונות תפירה, כלי עבודה, סולמות, כלי גינון וחפצים לטובת ארגון אירועים. האוסף הלך והתרחב, והחברים החליטו לקיים סדנאות ללימוד אופן השימוש באותם חפצים. הסדנאות התקיימו באותו מרחב קהילתי שיצרו – קורסים לגינון, צילום, תפירה ויצירה נפתחו לרווחת התושבים המבקרים. עד מהרה המרחב החל לשמש גם כמוקד למפגשים קהילתיים שאינם קשורים למהות המקום – מפגשי הורים, במה להרצאות, ערבי שירה ועוד.

אנשים פונים לספריה על בסיס קטלוג מקוון, לווים את החפץ לו הם זקוקים לזמן נתון, ומשיבים אותו בתום השימוש. הקבוצה עומלת כעת על הקמת רשת שלמה של ספריות חפצים ברחבי בריטניה.

ספריות של חפצים דומות ניתן למצוא בסקרמנטו, ארה"ב ובברלין, גרמניה, ואפילו נסיונות להקמת ספריית החפצים הראשונה בישראל בעיר גבעתיים, כהמשך לפעילות עם הלב מרקט שעליו הרחבתי בפוסט קודם. ועם המודעות הגוברת, יש סיבה להאמין כי מגמה זו תלך ותתפתח כחלק מאורח חיים אורבני מקיים.

אילו חפצים הייתם רוצים לראות בספריה כזו? הייתם משתמשים בספריה כזו לו הייתה נפתחת בעירנו? אשמח לקרוא בתגובות!

פינת ההמלצה החמה

למי שטרם נתקל, אני ממליצה בחום על הסרטים של עמותת the story of stuff, שמלמדים על הקשר בין הצריכה היומיומית שלנו להשפעה הסביבתית והחברתית הנוצרת. ניתן לראות כאן את הגרסה בעברית.

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג
עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע
להורדת ספר המתכונים של סירי לידה

קטגוריות בבלוג