ספריה של חפצים

תארו לכם שתוכלו להיכנס למחסן עם שפע חפצים שעומד לרשותכם ושממנו תוכלו ללוות את מה שאתם זקוקים לו: מערבל למעבד המזון שלכם, מעדר לגינה, מכונת תפירה, מחבט טניס לשיעורי הניסיון של הילד, מצלמה לטיול משפחתי, שואב אבק, מברג פיליפס, שק שינה לטיול השנתי ועוד. נשמע חלומי? כמה ערים בעולם כבר פיצחו את השיטה והקימו "ספרייה של חפצים" לרווחת תושביהן (library of things).

אל תהיה הבעלים של זה, תלווה את זה

השיטה הקפיטליסטית הקיימת טבעה בנו כבר מגיל צעיר את התחושה שבעלות היא ערך. למען האמת, הזכות לרכוש היא אכן זכות אדם בסיסית המופיעה במגילת הזכויות של האו"ם, אלא שהפערים שנוצרו בין אלו שיכולים להשיג את צורכיהם כלכלית לאלו שלא, יצרו אי–שוויון מהותי של הזדמנויות. הוסיפו לכך את העובדה שצרכנות מערבית היא בזבזנית להחריד בחומרי גלם וביצירת פסולת (מרבית ממה שאנו רוכשים יהפוך לפסולת בתוך שישה חודשים בממוצע), והנה לכם מתכון מנצח לאורח חיים בלתי-מקיים. בראד פיט ניסח זאת במדויק בסרט "מועדון קרב" (1999), כשטען שאנו לא הבעלים של החפצים שלנו, אלא שהחפצים שלנו הם הבעלים שלנו:

גישות חדשניות בראיית מוצרי צריכה מציעות להתבונן במוצר, נניח מכונת תפירה, לא כ"מוצר" אלא כ"שירות". אם ננסח מחדש את תפקידה של מכונת התפירה בחיינו, למשל, אפשר להגדירה כ"שירות המאפשר לי לחבר שתי פיסות בד אחת לשניה באופן מדויק". כשאנו מתבוננים על המוצר באופן כזה, כשירות, נוכל לומר שהוא יכול להתממש גם בהדבקה, בשידוך סיכות, בקשירה ועוד. על אותו משקל, כשאנו מגדירים שירות כמו "להגיע ממקום א' למקום ב' בנוחות ובזמן נתון", רכב הוא רק אחת מהאפשרויות. מרגע שעשינו מהפך בחשיבה שלנו על מוצרים, הצורך להיות הבעלים שלהם עשוי להתערער, בעקבות ההבנה שאנחנו בהחלט יכולים לספק את הצורך הספציפי שלנו, מבלי להיות הבעלים של מוצר מסוים שמספק אותו. מכאן הדרך עד יצירת מערכת מאורגנת של ליסינג מוצרים או בעלות זמנית היא קצרה.

איך עובדת "ספריה של חפצים"?

ספריה של חפצים (library of things) פועלת על פי מודל פשוט ביותר. לדוגמה,