זהר שלי, כותבת שירים

אם הייתם שואלים אותי בגיל 8 מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, הייתי אומרת לכם סופרת.

התמזל מזלי והצלחתי להגשים את החלום הזה והוצאתי לאור ספר ילדים שכתבתי ("המקום בו אלהים נמצא").

אבל הפוסט הזה, הוא לא בשביל לדבר עלי.

הוא בשביל לדבר על הבת שלי, זהר.

אם תשאלו את זהר מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה היא תיתן רשימת מכולת מאוד גדולה: משוררת, זמרת בלהקה, מתופפת, מורה לספורט ועוד כמה (הרשימה מתעדכנת כל כמה זמן, אז אני מודה שקשה לי לעקוב).

כילדה, תמיד רציתי לשלוח את החומרים שלי לעיתונים השונים (כולנו, מעריב לנוער, ראש אחד וכדו'), אבל אף פעם לא היה לי אומץ. בעצם, הפעם הראשונה שכן היה לי אומץ, היה לפני 7 שנים. אז השתתפתי בתחרות הסיפור הקצר של המקומון הכפר סבאי "קול הכפר".

לזהר יש אומץ וזהר רוצה. היא רוצה שהשירים שלה יופיעו ויתפרסמו.

ולכן החלטתי לתת לה את הבמה.

לשתף אתכן הקוראות (וגם אתכם הקוראים) באחד מהשירים שזהר כתבה:

תכירו: זאת זהר