איך מרגיש ילד בחנות צעצועים?

כמה יתרונות יש לצעצועים! הם מהנים, הם תורמים לפיתוח מיומנויות מוטוריות, שכליות, רגשיות וחברתיות, הם חושפים את ילדינו לעולם רחב יותר מהעולם הקרוב להם. ובכל זאת, למרות כל הכיף הזה, אני משתדלת לקנות פחות מהם. בפוסט המצוין שלה, "מחיר הצעצועים", מספרת ענבל שטרנברג על השלכות שפע הצעצועים האינסופי שמאפיין את התרבות המערבית, בהקשר של קיימות. בהמשך היא מציעה רעיונות נהדרים שיעזרו לנו לעשות בהם שימוש נבון ויעיל מבחינה חברתית, סביבתית וצרכנית. כשקראתי את מה שכתבה ענבל, בעוד מסביבי 4 בנות בגילאים שונים משחקות "פרה עיוורת", חשבתי לעצמי כמה הנאה אפשר למצוא במשחק פשוט, נטול שכלולים ועזרים.

כמו ילד בחנות צעצועים...

חשבתם פעם על המשפט הזה לעומק?

4 מילים שמגלמות בתוכן את תרבות הצריכה המערבית:

הבטחה לאושר בעקבות שוטטות חסרת גבולות בתוך שפע חומרי אינסופי.

האמנם? איך מרגיש ילד בחנות צעצועים? מאושר? שמח? נרגש? או אולי מבולבל? מוצף? מסוחרר? ואולי כל התשובות נכונות?

אין ספק- ילד בחנות צעצועים יכול להרגיש שמחה וסיפוק אמיתיים, אבל צעצועים עלולים להפוך גם לכלי משחית.

איך זה קורה?

הנה 4 הסברים ובסופם כמה עצות:

1. גבולות ופרופורציות.

"תראי, קניתי לך עוד בובה לאוסף! יפה, נכון?"

אנחנו מאוד אוהבים לפנק את הילדים, להפתיע אותם, למלא להם את החדר בכל טוב.

אלא שלעתים, אנחנו עוברים גבול בלתי נראה, הגבול שבין כמות סבירה ושימושית ובין כמות מופרזת וחסרת תכלית.

העדר גבולות ופרופורציות הוא מתכון בטוח לבלבול וערעור בטחון, וכשילדינו מוקפים בעוד ועוד מסביבם, הבלבול הזה גדל ויוצר חוסר סדר, חוסר שליטה ובסופו של דבר, גם חוסר עניין.

נחזור רגע לחנות הצעצועים:

האם ילד שמוקף במאות משחקים וצעצועים מסוגל לבחור מביניהם?

הוא הרי רוצה גם את זה וגם את זה וגם את ההוא. הכל קורא לו מהמדפים. איך הוא ידע במה לבחור?

מלחיץ קצת, לא?

כשלחוצים, מתבלבלים, מרגישים פחות בטוחים ובוחרים מתוך אילוץ ולא מתוך צורך אמיתי.

2. אמונה וערך עצמיים.

"די, אל תבכה…. אם תתנהג יפה, אקנה לך היום את המכונית שרצית"

פעמים רבות צעצועים משמשים עבורנו אמצעי להרגעת הילד או דרך לתגמל אותו על התנהגות טובה.

כשזה נעשה במינון גבוה, אנחנו מייצרים אצל הילד התניה, ומלמדים אותו שהתנהגותו תלויה בגורם חיצוני. בכך אנחנו מונעים ממנו ללמוד לפעול מתוך מוטיבציה פנימית ואמונה עצמית, וחוסכים ממנו שיעור חשוב בחיים - התמודדות עם תסכול.

וכשילדים רגילים להיות מונעים על ידי גורמים חיצוניים, הם מאבדים קשר עם עצמם - הם מפסיקים להקשיב לצרכים ולרצונות שלהם, הם מתרגלים לתחושת סיפוק מיידית ושטחית והם מזינים שוב ושוב את הערך העצמי שלהם בחומר ולא בחוויות של יכולת ומסוגלות פנימיות.

3. הערכה.

"קדימה, בוא נפתח את המתנה הבאה"

יצא לכם להיות בטקס פתיחת מתנות של חגיגת יום הולדת?

האורחים הלכו, הילד נרגש, מביט בעיניים נוצצות על כל האריזות.

פותח את הראשונה ומביט בה, שמח ומאושר.

אבל רגע, מחכות לו עוד הרבה… צריך לעבור הלאה, לראות מה עוד יש שם.

זה בדיוק מה שקורה לילד שמקבל עוד ועוד צעצועים כדבר שבשגרה.

הכוונות שלנו טובות! אנחנו רוצים שלילדינו יהיה כל מה שלנו לא היה והדרך לשם קלה מאי פעם- חנויות "הכל בשקל" מאפשרות לנו לשמח את הילד בכל יום עם משהו אחר, מבלי לשחוק את הכיס.

אבל אנחנו שוחקים משהו אחר. סף הריגוש שלהם הולך ועולה, וכבר קשה להפתיע אותם. אנחנו גורמים להם לפספס.

את הציפיה,

את הריגוש,

את המחוות הקטנות והבנת המחשבה שמאחורי המתנה,

את החד פעמיות שבהפתעה,

את ההערכה.