מעברים - כשהדברים בתנועה

החודשים האחרונים היו מורכבים עבורי. רצף של אירועים שיצרו אצלי תחושה בה הקרקע נשמטת תחת רגליי.

שרשרת של שינויים , בהם הרגשתי כאילו אני משנה מצב צבירה, אי נוחות עלתה בתוכי.

שאלתי את עצמי , "על מה יש לי להתלונן ? " "למה אני מרגישה כך ? ".

למעשה הכל התחיל מרצון שהלך וגדל בשנים האחרונות - לעבור דירה - כזו שבה יהיה לי יותר מרחב. אני יודעת שתחושת המרחב יכולה להתקיים גם במקום קטן ושהדברים תלויים באופן ההתייחסות שלי ובגישה שלי אליהם.

אף על פי כן, הרצון הזה לא הרפה, הגיח מעת לעת ואמר את דברו.

בתחילת הקיץ בנחישות רבה הודעתי ליקירי הבית – שכוללים את בעלי וילדיי - " הקיץ אנו מוכרים את הדירה ובקרוב נמצא דירה חדשה ".

ההודעה שלי לא הייתה עבורם הפתעה, היות שהם מודעים לעובדה שאני זקוקה לפינת עבודה, חדר שהוא רק עבורי בו אני יכולה לנהל את העסק בשקט, לסגור את הדלת, לרקום חלומות חדשים, לבנות תוכניות, ליצור, לכתוב, לטפל בnlp - , זו התוכנית לטווח הקרוב ועוד להמשך.

ידעתי שזה פרויקט שאצטרך לאסוף את כל כוחותיי ולצאת לדרך. אבל אני לא נבהלת מיוזמות ופרויקטים ומורגלת כל כך להניע דברים אצלי בעסק. אך לא לקחתי בחשבון שהדברים יתפסו תאוצה, ולעיתים ארגיש מחוסרת שליטה.

לא היה לי מושג שבנוסף למעבר דירה יתווספו עוד כמה אירועים שיאיימו על תחושת הביטחון שלי. התחוללו שינויים בעוד כמה תחומים בחיי וברבדים נוספים דבר שעירער את תחושת היציבות שלי , כאילו הקרקע נשמטת תחת רגליי .

הבנתי שעליי להיות חזקה, נחושה, עקבית ובעת ובעונה אחת גם רכה, משחררת ומקבלת את מה שבא. אם מישהו היה מגלה לי שבתקופה הזו אני אבכה ואצחק בטווח של שניות, הייתי אומרת לו שהוא קרוב לוודאי הוזה.

לרגעים אפשרתי לפחד לתפוס מקום ובפעמים אחרות הייתי חדורת אמונה ונתתי לדברים לקרות.

השבועות עברו והדברים קרו מאוד מהר.

תוך שבועיים נמכרה הדירה בה התגוררנו 15 שנה ולאחר מס' שבועות קנינו דירה חדשה, כזו שברגע שנכנסנו אליה בפעם הראשונה ידענו שהיא המיועדת לנו. הנוף שהשתקף מהמרפסת כבש את ליבי ושמחה עלתה בי.

שלב הפרידה מהישן וההבנה שהנה עוד מעט ואני עוזבת את הדירה בה עברנו תקופה לא קצרה ברגע אחד זה הכה בי, העובדה שנקשרתי כל כך לקירות, ונרקמו בינינו יחסים בלתי נראים, זכרונות שעלו והציפו אותי.

היה בי כאב, שידרתי מצוקה, הדכדוך הגיח אל חריצי הנשמה , סדקים בליבי וחששות שתפסו יותר מקום בחיי ..מאגרי העוצמה שלי הלכו והידלדלו , לפחות כך בחוויה שלי ..

החסכונות שחסכנו במשך 15 שנה הושקעו בקירות, ובאותה עת בן הזוג שיתף אותי בבעיות בפרוייקט בעבודה, אצלי בעסק נדרשתי לבצע מס' שינויים ובתוך כל זה במציאות הרחבה יותר גל טרור של סכינים ופיגועים . אני עוצרת לרגע ומרגישה צורך להתנצל אם אני מעט דרמטית.

כל מה שרציתי זה להיצמד למוכר. השינוי היה קשה עבורי, למרות שאת חלקו לפחות אני יזמתי, אני זו שביקשתי אותו ואליו התווספו עוד כמה שהגיעו על הדרך, תפסו עליו טרמפ .

כאחת שבאופן קבע אוהבת לחקור את הדברים לעומקם ולהבין משמעויות – עלתה בי ההכרה שזו הזדמנות עבורי להתבונן באומץ ובכנות בנקודות החשוכות שבי, אלו שאני לא ממש רואה בשגרת היום יום, כשהכל מתנהל על מי מנוחות.

דווקא כשליבי כל כך שברירי, הרגישות גבוהה ואני חשה חשופה , אז צצות להן נקודות קטנות של אור ומזמינות אותי לשים לב לדפוסים שלי, להתנגדות שבי, אל מחוזות של פחד שמנהלים אותי, נפתחה בפניי דלת לסגל חשיבה והתנהלות אחרת.

יום אחרי שהתרחשה אחת הסופות הקשות כאן ..ועד הרגע האחרון עוד היה לי ספק אם אכן המעבר יתקיים בתאריך המיועד...

אך בבוקר כפי שתוכנן המובילים הגיעו, העמיסו את מגדלי הקרטונים שחלקם נערמו בחשיכה עקב יומיים של עלטה מוחלטת בעקבות אותה סופה שהיה לה כל כך דחוף להגיע. המשאית התמלאה בארגזים ורהיטים ונסעה לה לביתי החדש. לדירה שהייתה אמורה להיות מוכנה - אך הבטחות קבלן לחוד ומעשים לחוד.

והתוצאה היא שעברנו לדירה שהיא עדיין סוג של אתר בנייה.

אחד המשפטים שנשמעו הכי הרבה באוזניי בתקופה האחרונה "יהיה בסדר , אין לך מה לדאוג" בהתחלה בנאיביות מסוימת כך האמנתי עד שהבנתי שככל שאומרים לי "יהיה בסדר " כך הדברים משתבשים.

ברגעים של כעס, וצורך שהכל יהיה שונה, פשוט החלטתי שאני מתמסרת לרגע הזה...עוזבת את הרצון שהדברים יתקיימו לפי איזה סדר שאני בניתי בראשי, ומאפשרת להם להיות כפי שהם צריכים להיות, שומרת על האנרגיות , ומבינה שיש לי כאן אתגר בלשחרר את הדברים.

לאט לאט אני מסתגלת לביתי החדש, מרגישה שבפניי תקופה חדשה.

אשמח לשמוע על החוויות שלכן ממעברים בחיים....מוזמנות לכתוב אליי ולשתף.

ימים של שקט, שלווה ופשוט להיות ברגע.