לוותר בלימודים או לא לוותר - זאת השאלה!

לוותר או לא לוותר – זאת השאלה

הכל התחיל בילדות שלי (בעצם, תמיד הכל מתחיל שם, לא?!), ובעיקר ההחלטה שאהיה קשובה לילדים שלי בכל מה שקשור ללימודים.

שאהיה שם עבורם ואעזור להם במה שהם צריכים.

הלוואי ויכולתי לומר (או לכתוב), שזה תמיד מצליח לי. אבל יש לי קו מנחה. ורוב הזמן אני מצליחה לעמוד בו.

לעזור לילדים שלי ללמוד

השאלה שאני תמיד שואלת את עצמי, היא "איך אני יכולה לעזור לילדים שלי" ואחרי שאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת ומודעת ליכולות ולחסרונות שלי, אני שואלת אותם – איך אני או אבא יכולים לעזור.

איך הכל התחיל:

הכל התחיל בעצם לפני כמה שנים, כשהגדול עלה מ- ג' ל- ד' ופתאום הוא היה צריך יותר משעה כדי ללמוד למבחן והיה צריך את העזרה שלנו.

זה קרה בפעם הראשונה שהוא היה צריך ללמוד למבחן בתנ"ך והוא נזכר בזה ב- 20:00 בערב והיו לו 4 פרקים ללמוד.

אני הומאנית. תנו לי להתפלסף, להגג, לקרוא תנ"ך, היסטוריה, ספרות – אני שוחה במקצועות האלו. אוהבת אותם ונהנית מהם (גם כשהם ברמה של כיתה ג').

הגדול – לא.

וללמוד יום לפני המבחן 4 פרקים בתנ"ך, כשזה לא תחום שאתה אוהב- לא פשוט בכלל.

אני יכולה להבין.

אז למדנו מה שלמדנו וקיווינו לטוב (היה בסדר גמור, יחסית לזה שלמדנו רק יום קודם).

ואז למדנו שלמבחנים צריך ללמוד מראש. לא יום מראש ולא כמה שעות מראש, אלא כמה ימים וכמה שעות מראש.

אז התחלתי לשאול: "איזו עזרה אתה צריך ממני וכמה זמן אתה צריך."

אנחנו מתכננים ביחד מתי ללמוד ביחד

ומאז, הרבה פעמים אנחנו לומדים ביחד. הוא מקבל לו"ז מבחנים ואני שואלת אותו כל מבחן ומבחן "מה אתה צריך ממני וכמה זמן מראש אתה צריך ללמוד ?"

ודרך אגב, אני שואלת את זה, לא רק בגללו או בשבילו. אני שואלת את זה כדי שגם אני ואבא שלו נוכל להיערך בהתאם. כי אם יש לי שבוע, שבו אני עובדת כל השבוע בערב, אז אנחנו צריכים למצוא זמן בצהרים לעשות את זה.

וכן, אני בהחלט מכניסה ליומן שלי את ההכנות למבחנים שלו. כי הוא צריך אותי ואני כאן, בין היתר כדי לתת לו את התמיכה שהוא צריך.

לפני שבועיים, היה מבחן בערבית. זיו (בעלי – האבא), פינה את הערב שלו כדי שיוכלו לשבת ביחד וללמוד (כי לצערי, למעט משפטי יסוד, אין לי שום ידע בערבית). ולפני המבחן בערבית היה מבחן במדעים (לא יודעת למה, הוא החליט שאני עוזרת לו ולא אבא שלו). הוא אמר שהוא צריך ערב קודם. אז ישבנו (אני ישבתי, הוא התהלך בחדר, שיחק בכדור תוך כדי והיה בכלל בתנועה), אני הקראתי משפטי מפתח ומושגים והוא היה צריך להסביר לי מה הם לפי הספר.

שלום כיתה ז'

היום עלינו שלב.

היום, הוא חזר הביתה וסיפר שמחר הוא צריך להגיש יומן קריאה, ואין לו – אין לו מה להגיש.

האמת היא, שזה לא מדוייק (אבל לא אלאה אתכם בפרטים).

מבחינתו הייתה לו אפשרות אחת- להגיש מחר דף ריק.

בואו נהמר על הלימודים - עץ או פלי?

אני נתתי לו עוד אפשרות: מכיוון שאני גם קראתי את הספר, וכתיבה, כמו שבוודאי אתם יודעים, היא האהבה שלי, אני אעשה איתו את יומן הקריאה.

נכון, זה לא יהיה לגמרי מה שהמורה ביקשה, אבל זה יהיה משהו.

הוא לא ידע מה לבחור.

לכל החלטה יש את ההשלכות שלה והיה קשה לקבל החלטה.

אז במסגרת הידע הנרחב שלי בקבלת החלטות (אין לי כזה), הצעתי משהו שיקל עליו. הצעתי לו להטיל מטבע.

עץ = הוא מגיש עבודה ריקה

פלי = נשב ביחד ונכין