להיות זבוב על הקיר בבית הספר
חשבתי מה אפשר לשאול את הבן שלי כדי ליצור איתו שיחה.
זה קצת שטחי לשאול את הילד עם מי הוא שיחק בהפסקה, לא? הרי לא זה באמת מה שמענין אותי לדעת.
מה את ממליצה לי לשאול אותו?
את השאלה הנהדרת הזאת קיבלתי מקוראת של הפוסט הקודם שלי בנושא תקשורת פתוחה במשפחה, שבו סיפרתי לכם מה יוצא לכם ולילדים מתקשורת כזאת (ואני מצטטת אותה כאן באישורה).
פעמים רבות מבקשים ממני לתת שאלות לדוגמה, נושאים שעליהם אפשר לשוחח עם הילדים.
אני מבינה את זה; לעתים אנחנו חוששים שהשאלות שלנו רבות מדי, מעיקות מדי, שטחיות מדי או לא מעניינות.
מכיוון שאני חושבת שכל שאלה שמביעה עניין אמיתי בילד שלכם היא שאלה טובה, אני רוצה לתת לכם כלים - כאלה שיביאו את השאלות אליכם ויעזרו לכם להפיח חיים בסיפור שעל פניו לא נראה ממש מעניין, גם כשזה לא קורה באופן טבעי.
אז הנה הם, 4 כלים שיעזרו לכם להתחיל:
1. פשוט שאלו.
אל תטרידו את עצמכם בהתלבטויות לגבי נושא השאלה, הניסוח שלה או אם בכלל לשאול. אל תחששו משאלות שגויות, לא מעניינות או לא מתאימות. שאלו.
כל שאלה שמביעה עניין בילד שלכם היא טובה;
כל שאלה כזאת מעודדת זרימה תקשורתית עם הילד שלכם. לכל שאלה יש ערך.
2. נתקעתם? דמיינו.
שאלתם את הילד עם מי שיחק בהפסקה,
את הילדה מה אכלה בגן או מה היא הכי אוהבת לעשות בגן.
והם…. הם ענו תשובה קצרה.
מרגישים שזה לא באמת מעניין? לא עולות לכם בראש שאלות המשך? לא מצליחים לראות איך אתם יוצרים מזה שיחה?
דמיינו את הסיפור קורה- דמיינו את הילד בהפסקה או את הילדה אוכלת.
הדמיון יעורר את הסקרנות שלכם, וככה יצוצו להן השאלות. תופתעו מהמקומות שהשיחה הזאת יכולה להגיע אליהם.
ככה הדמיון עובד אצלי:
כשבתי הבכורה החלה ללמוד בבית הספר, היא סיפרה לי שבכל הפסקה היא משחקת "עמודים".
מכיוון שלא היה לי מושג מה זה "עמודים", ביקשתי שתסביר לי.
כשהסבירה לי מה זה (שמירת שיווי משקל בעמידה על עמוד נמוך), דמיינתי אותה עושה את זה - ממש עומדת לה על עמוד כזה ומנסה להחזיק את עצמה. וכך צצו להן השאלות:
כמה זמן הצלחת להחזיק מעמד?
מה הרוחב של העמודים האלה?
זה קשה?
מה החוקים של המשחק?
אפשר לאחוז במשהו?
מי עוד שיחק איתך?
מי ניצח?
איפה העמודים האלה בכלל נמצאים?
השיחה הזאת נתנה לי הצצה לעולמה של בתי, עזרה לי להרגיש קצת כמו "זבוב על הקיר" בבית הספר (פנטזיה הורית ידועה), ולימדה את הבת שלי, שלדברים שהיא מספרת לי יש ערך ועניין בעיני.
3. שתפו.
אחרי שהצצתם אל עולמו של הילד, קחו חלק בסיפור ותנו לילד שלכם הצצה לעולמכם. ספרו לו על משהו שהשיחה הזכירה לכם, על חוויה דומה שהיתה לכם.
4. כבדו את הילד כשהוא לא משתף פעולה.
אנחנו רוצים לדעת הכל, לא לפספס כלום. אבל לעתים הרצון שלנו לדעת עשוי להעיק או לשדר לחץ.
הילד לא רוצה לשתף? זה בסדר. מותר לו.
המשיכו להביע עניין, המשיכו לשתף.
הידיעה שאתם שם, כשהוא ירצה, תביא אותו אליכם.
ומה לא כדאי לעשות?
שיפוטיות וביקורת הן אויבות של תקשורת פתוחה.
כשהילד שלכם משוחח אתכם, הוא רוצה לשתף. הוא רוצה שתקשיבו. סביר להניח שהוא לא מעוניין להרגיש תחת מבחן.
זכרו שאתם מעצבים כעת דפוס תקשורת עם הילד שלכם, ובונים את התשתית לתקשורת משפחתית פתוחה וכנה.
התמקדו בחיובי.
פנינה קסטיאל, מדריכת הורים
052-4689764
ספרו בתגובות - מה הכי עובד לכם בתקשורת עם הילדים?
