חופשת לידה - בין ריו דה ז'נירו לכפר סבא הירוקה

בערך באמצע ההריון, כשהבטן כבר בצבצה לה, התחלתי להתעניין עם הסובבים אותי מה לעזאזל עושים בחופשת הלידה. אמרו לי, שאני אסתובב בקניונים כל היום, שבעלי יהיה מסכן בגלל שכרטיס האשראי לא יעמוד בעומס, שאשב לי בבתי קפה ציוריים ואשתה לי אייס קפה בניחותא, שאמצא לי חברות חדשות בגינה ואשחק עם הקטן על שמיכה בפארק במזג האוויר החמים והנעים. אז אמרו.


כמעט חודשיים אחרי הלידה, אני מבינה שחופשות זה בריו דה ז'נירו ואני בכלל נמצאת בכפר סבא הירוקה.


איזה תינוק את קיבלת?

אז איך מעבירים את "חופשת" הלידה? קודם כל זה מאד תלוי איזה תינוק קיבלת. ישנן ברות מזל שמקבלות תינוקות שישנים בלילות, שלא בוכים יותר מדי, שלא סובלים מכאבי בטן ובאופן כללי נוחים במיוחד. ויש אותי, שאמנם קיבלתי ילד מתוק, מקסים, יפיוף לא נורמאלי ובאופן כללי מושלם, אבל גם מתעורר מכל נביחה של לוקה הכלבה שלנו (כמו אמא שלו) ולא מסוגל לבלות יותר משעה בקניון או בבית קפה (כמו אבא שלו). ובאופן כללי, במקום לבלות בחופשה, אני מוצאת את עצמי לא ישנה בלילות וגם לא יכולה להיות יותר משעה מחוץ לבית בימים.

ככה אמורה להיראות חופשה

אבל לא משנה איזה תינוק קיבלת, בכל מקרה הוא צריך לאכול, והרבה, במיוחד אם בחרת להניק אותו ולא לתת לו תחליפי חלב. מהרגע שהתינוק נולד ולפחות בחודשיים שלושה הראשונים, את מחוייבת לציית לחוק השלוש: כל שלוש שעות (לפחות) צריך להאכיל את התינוק.


המשמעות – פעם בשלוש שעות אזעקת בכי נשמעת ואת חייבת לעצור הכל ולתת לקטנצ'יק לאכול. גם אם בדיוק נכנסת לתא המדידה ב- H&M, אם הרגע התיישבת לארוחה משפחתית או אם לקחת את השלוק הראשון מהאייס קפה שחיכית לו תשעה חודשים (כל קשר בין הדוגמאות האלו למציאות בהחלט לא מקרי).


לא הצלחת להוציא גרעפס? נכשלת

אחרי שנולד לך תינוק, לא רק סדר היום שלך חדש לחלוטין, גם המנטליות שלך משתנה לגמרי. אם בחופשה אמיתית הדילמה העיקרית שלך היא אם לשתות מרגריטה או וודקה קרנבריז והדאגה העיקרית שלך היא איך תיראי בביקיני אחרי ארוחת הבוקר בבופה החופשי, בחופשת הלידה את קרובה מאד לאבד את עצמך לטובת היצור הקטן שהתווסף למשפחה. פתאום, לא את נמצאת במרכז עולמך אלא הוא, כי הוא זקוק לך נואשות כדי להתקיים בעולם הזה, כדי להיות שמח, כדי להירגע, כדי לישון וכדי לחיות. ההבנה הזו שיש מישהו שאת כל עולמו היא מדהימה אבל גם הרבה פעמים מאד קשה לעיכול.

ככה לא אמורה להיראות חופשה

יחד עם הסטטוס החדש שלך, משתנה גם התפיסה שלך לגבי מה חשוב לך בחיים. אם פעם למשל היית מרגישה תחושת כישלון כי לא עמדת ביעדים בעבודה, עכשיו את מרגישה שנכשלת אם את לא מצליחה להוציא לו גרעפס אחרי הארוחה. אם לפני כמה חודשים היית מרוצה מעצמך כשהעלת רעיון טוב בישיבת הצוות או עזרת לקרובי משפחה עם בעיה שהייתה להם, היום את מרגישה תחושה עילאית כשהוא מצליח להירדם לבד בעריסה.


ולא שאני חלילה ממורמרת, אני גם לא אשקר ואגיד שאני כבר לא יכולה לחכות לחזור לעבודה ואין בכלל ספק שדניאל הוא האושר הגדול ביותר בחיי ולחבק ולנשק אותו הפך להיות התחביב האהוב עלי. ועדיין, לקרוא לחודשים האלה "חופשה" זה מאד לא מדויק. בארה"ב אגב, המונח של חופשת הלידה הוא "Maternity Leave", כלומר, עזיבת לידה, ולא חופשת לידה.


ולטובת האמהות הטריות והעתידיות, הנה שלושה טיפים שאני מיישמת בחודשים האלה כדי לא לאבד את השפיות:

1. תני לעצמך כמה שעות בשבוע בלי התינוק – לכי לחדר כושר פעמיים-שלוש בשבוע, תפגשי עם חברה לקפה מחוץ לבית, לכי לעשות מניקור פדיקור או צאי לסיבוב שופינג בקניון. לא משנה מה, תמצאי לך כמה שעות בשבוע שבהם לא תצטרכי לטפל בתינוק ותוכלי להתרכז רק בעצמך. נכון שקשה להתנתק לגמרי אבל זכרי שאמא שמחה היא אמא לתינוק שמח.


2. שתפי את בן הזוג בטיפול בתינוק – לפעמים קשה לזכור את זה, אבל לתינוק יש שני הורים, אמא וגם אבא, וגם אבא רוצה וצריך להשתתף בטיפול בתינוק. אם את מרגישה שאת קורסת מעייפות, דברי עם בן הזוג והסבירי לו שאת זקוקה לעזרתו. אם קשה לך לשחרר מהטיפול בתינוק ואת לא סומכת במאה אחוזים על בן הזוג שיחליף אותך, תני לו לעשות את הצעדים הראשונים בטיפול לידך כך שתוכלי להיות בשליטה מלאה בפעמים הראשונות. השיתוף של בן הזוג גם ישפר את הזוגיות שלכם כיוון ששני הצדדים לא יהיו ממורמרים וגם יאפשר לכם לצבור חוויות משפחתיות משותפות.

המשפחה החדשה שלנו (צילום: עודד קרני)


3. נצלי את הזמן עם החברות כדי לדבר גם על דברים אחרים – תינוק חדש זה כנראה הדבר הכי מסעיר שקרה ויקרה לך אי פעם ואת מתה לשתף את כל העולם בדברים שהוא עושה ובחוויות שלך איתו. אז נכון, כיף לשתף את החברות הטובות בפלא הזה אבל באותו הזמן חשוב לזכור שיש גם חיים אחרים, גם לך וגם לסביבה הקרובה שלך. לפעמים כל מה שצריך כדי לשמור על שפיות זה להקשיב לשמחות ולבעיות של החברות, במיוחד אם הן לא קשורות לחיתולים ולטיפת חלב.


ולסיום רק אגיד, שלמרות שזו לא באמת חופשה, כשאני יושבת וכותבת עכשיו בבית, בזמן שגשם יורד וסופת רעמים משתוללת לה בחוץ, אני מסתכלת על דניאל הקטן ישן לו בשלווה, ויודעת במאה אחוז שלא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר בעולם עכשיו. כן, אפילו לא בריו דה ז'נירו.

חושבת שחופשת לידה דווקא כן מזכירה את החוף בקופנגן? שתפי אותי בתגובות!

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה