זהירות, שפע לפנייך: חגיגות ימי הולדת בראי הקיימות (חלק 1 מתוך 3)

לילדים בחברה הישראלית כיום השפע הוא מצב נתון, ויש בו המון ברכה לצד אתגרים חדשים. בסדרת הפוסטים הנוכחית אנסה להדגים את היחסים בין תרבות השפע וערכי הקיימות.

כשאלכס הבריטי בן החמש חזר הביתה מהגן בינואר השנה, הוריו מצאו בתיק שלו חשבונית מעניינת לתשלום על סך 15.95 לירות סטרלינג. החשבונית נשלחה מטעם אמו של חבר לכיתה, לאחר שאלכס לא הגיע למסיבת יום ההולדת של בנה שנערכה באתר סקי. אלכס, מסתבר, העז לשנות את דעתו ביום המסיבה ובחר לבלות עם סבו וסבתו, במקום להגיע למסיבה האמורה.

הסיפור אולי נשמע קיצוני, אבל אין ספק שהוא משקף את הדילמה שרובנו חווים כאשר ילדינו נכנסים למעגלי חגיגות ימי ההולדת בגיל הרך. אין עוררין כי החגיגות עולות בסדרי גודל משנה לשנה, ההשקעה הכספית מתעצמת, והילדים מוצפים בשבוע שלם של חגיגות יום ההולדת שלהם במסגרות שונות. בנוסף, הסטנדרט לרמת החגיגה נקבע חיצונית למשפחה, וגם אם אין הסכמה עם סולם הערכים החדש, הורים מיישרים קו כדי לא להחריג את ילדם. זאת ועוד, ימי ההולדת של חבריהם תופסים נתח מכובד בלוחות הזמנים של הילדים לאורך השנה, וישנו לחץ מתמשך לייצר חגיגות מושלמות, מתוקתקות, מיוחדות ומעשירות. הנה הדוגמא המייצגת בדמותו של דאדלי, מתוך הסרט "הארי פוטר ואבן החכמים" (2001):

ההיסטוריה של ימי ההולדת

חגיגות ימי ההולדת נולדו מתוך ניתוחי האסטרולוגיה, שהיוו נדבך מהותי בחיי היומיום בתרבות העתיקה. מסיבות ימי ההולדת המודרניות החלו למעשה בגרמניה במאה ה19, כאשר הילדות סומנה כשלב מכריע בחייו של אדם. משם התפשטו המסיבות כמנהג בכל העולם, ראשית אצל העשירים, ואז בכל שכבות האוכלוסייה. בתחילה באופן מצומצם ומשפחתי, ומאוחר יותר בכל המעגלים החברתיים המקיפים את הילד. בשלב ראשון בבית ומאוחר יותר במקומות שמושכרים לטובת האירוע, באמצעות מפעילים חיצוניים ועוד.

הקיימות נשענת על שלוש רגליים - כלכלה, סביבה וחברה, ויכולה לשמש מצפן בתוך הכאוס, כשאנו באים לבחון את מהות חגיגות ימי ההולדת ואת ההזדמניויות הערכיות שמתקיימות בהם.

ראי הקיימות: יצירת הערך הכלכלי

אימוץ גישת "יותר ממה שחשוב" במקום "יותר מכל דבר", כך שמתקיימת בחירה מושכלת של מה שנכנס למרחב המחייה של הילדים שלנו לפי הערך המוסף לילד ולצרכים האמתיים שלו. בנוסף, מעבר מהוצאה חסרת שליטה לחיסכון לאבני דרך מהותיות, כך שאת הכסף הגדול נוכל להוציא על חגיגות בר/בת מצווה, למשל, בסטנדרט קצת יותר מושקע. ויש כאן הזדמנות מופלאה ללמד דחיית סיפוקים במקום מימוש של "כאן ועכשיו", לפי יכולת ההוצאה של ההורים וסדרי העדיפויות המשפחתיות. ילד יכול להרחיב את אוסף הלגו שלו עם השנים, ולפתח את הציפיה לערכה הבאה, במקום לקבל כל ערכה אפשרית ביום הולדת אחד.

ראי הקיימות: יצירת הערך החברתי

חגיגת יום ההולדת היא הזדמנות מיוחדת לחגיגה קהילתית-ערכית, שבה אנו נעים מתרבות של "אני קודם" ו"מגיע לי" לתרבות שבטית-שיתופית, ומאפשרים לילדים לחוות את הקהילה שמקיפה אותם ולא רק את עצמם במסגרת החגיגות. בנוסף, באופן טבעי ולגיטימי עשויים להתפתח רגשות עזים של תחרותיות וקנאה לנוכח ההשתתפות במסיבות ימי הולדת מנקרות עיניים של אחרים, משום שיכולת הוריהם או סדרי העדיפויות שלהם שונה. נוצרת כאן אפשרות ללמד כישורי אמפתיה והוגנות, שהם מתנה ראויה לכל החיים.

ראי הקיימות: יצירת הערך הסביבתי

תרבות השפע משמעה תרבות של "יותר מדי חפצים", שניתן להחליפה בהענקת חוויה, שנחרטת בזיכרונו של הילד ומתקיימת עבורו הרבה אחרי שאחרון הצעצועים שנקנו עבורו הושלך לתחתית המגירה. הפחתת הצריכה מאפשרת פחות ניצול של חומרי גלם ומשאבי טבע, שיישארו לדורות הבאים. זו גם הזדמנות לנוע מתרבות של פסולת לתרבות ירוקה, שבה חפצים עוברים בירושה, וחיים חדשים מתקבלים ביד שנייה. תנו לילד שעון כיס שעובר במשפחה מזה דורות, וכאילו נתתם לו אוצר. קניית פרסים והפתעות על בסיס סחר הוגן ומקומי במקום קנייה ב"הכל בשקל", משמעותו שאנחנו נותנים או מקבלים במסגרת החגיגות רק מה אכן מגלם את העלות הסביבתית האמתית שעלה לייצר אותו – חומרי גלם איכותיים ועמידים, המותאמים בהרכבם הכימי ובתכנון המקורי שלהם למגע עם ילדים, עם עדיפות לייצור מקומי שגם מניע את גלגלי הכלכלה המקומית, ובמקביל מונע את זיהום האוויר והקרקע מתהליכי השינוע.

לקחת בחזרה את המושכות

בארה"ב קמה לה בשנים האחרונות תנועה חדשה של הורים בשם "ימי הולדת ללא לחץ" (no-pressure birthdays) ששמה לה למטרה לייצר סטנדרטים קהילתיים מוסכמים כדי ליצור חווית ימי הולדת בעלת משמעות, ואשר מאפשרת למשפחה החוגגת לשקף את סולם הערכים האמתי שלה באופן בו היא בוחרת לחגוג, מבלי שהילדים יחושו חריגים. הנה כמה נקודות למחשבה על פי גישתם:

נסו לאחד חגיגות ככל האפשר. אם בכל זאת רוצים לקיים כמה חגיגות עבור מעגלים שונים שמקיפים את הילד, קיימו חגיגה אחת מושקעת, וקיימו את היתר באווירה פחות מחייבת ויותר אינטימית (low key).