בחצר האחורית של כולנו: שינוי האקלים במרחב העירוני

כל אחד מאתנו ספג (ואולי עדיין סופג) איזשהו נזק מימי הסערה האחרונים. ואם לא ספג בעצמו – כמעט ודאי שהוא מכיר מישהו שספג נזק. ברוכים הבאים להדגמה החיה, בחצר האחורית של כולנו, לשינוי האקלים העולמי (climate change). בדצמבר הקרוב תתכנס בפאריז הועידה השנתית של האומות המאוחדות, ה21 במספר, שעניינה המרכזי הוא ההתמודדות עם שינוי האקלים.

גזי חממה – זה כל הסיפור

קרני השמש חודרות את האטמוספירה ומחממות את פני השטח. בלילה, החום נפלט חזרה ופני השטח מתקררים. גזי החממה המשתחררים לאוויר מתחבורה, פעילות תעשייתית, פעילות חקלאית (כן, גם פעולת המעיים של הכבשים תורמת להתחממות הגלובלית) ומקורות נוספים נוטים להצטבר בשכבות העליונות של האטמוספירה וליצור מעין "שמיכה", כך שקרני השמש חודרות ומחממות את פני השטח, אבל החום "נלכד" תחת השמיכה, ועם הזמן הטמפרטורה הממוצעת של פני השטח עולה. המשוואה פשוטה – הפחתה של גזי חממה שוות ערך לסילוק השמיכה.

כשהטמפרטורה עולה, מתרחשת השפעה גלובלית על זרמי אוויר, עליית פני הים מהתמוססות קרחונים ויצירת תופעות כמו מידבור – כשאזורים שפעם היו פוריים סובלים היום מבצורות. כל אלו מביאים לפתחנו סופות אובך קשות, טמפרטורות שיא בקיץ ופרצים של סופות גשם אינטנסיביות בחורף, ולקיצור עד היעלמות תקופות המעבר של האביב והסתיו. מחזור הגידולים משתבש, יבולים נהרסים ומקורות המים גולשים ומקשים על אגירה. נשמע מוכר?

ואלו תולדות (ממש בקצרה)

כבר בשנת 1824 תיאר הפיזיקאי פורייר את "תופעת החממה" ביכולת ההתקררות וההתחממות של כדור הארץ. ב-1896 העריך הכימאי ארהניוס כי התופעה צפויה להתעצם בשל שריפת הפחם והנפט בעידן המתועש בו אנו חיים, עד לרמה שתעלה את הטמפרטורה העולמית הממוצעת. כיום עדיין ישנם מדענים החולקים על הרעיון שההתחממות הגלובלית נובעת ממעשה-אדם, אולם הרוב המכריע אינו חולק עוד על כך שאכן מתרחשת התחממות גלובלית.

ב1965 הועדה המייעצת לנשיא ארה"ב קבעה כי אכן יש "דאגה אמתית" בהקשר של תופעת ההתחממות, אולם רק ב1992, בוועידה השנתית של האו"ם בריו דה-ז'נרו, הועלה הנושא לראשונה כמטרה עולמית משותפת – לייצב את רמות גזי החממה ולהימנע משינוי האקלים. ב1997 נחתמה אמנת קיוטו המפורסמת, שהחתומים עליה (וישראל בתוכם) התחייבו לפעול להפחתה של גזי החממה בצורה אקטיבית. אמנת קיוטו פגה ב2012, ומאז נושא העולם את עיניו להסכם חדש שאולי יושג בפאריז, לאחר שטרם הצליחו לגבש אותו בכל הוועידות האחרונות. מדינת ישראל, אגב, חזרה בה זה מכבר מהחלטתה לבטל את תכניתה הלאומית להפחתת גזי החממה ב20% עד 2020, שאותה יזמה ב2009.

מתגברים את מאמצי הפחתה במאמצי הסתגלות

בשנים האחרונות חלה הפנמה מסוימת של הידיעה כי גם אם נרכז מאמצים עצומים בהפחתת רמות גזי החממה באטמוספירה, כנראה שכבר עברנו את נקודת האל-חזור ולכן יש להתחיל לרכז מאמצים גם בתהליכי הסתגלות. השינוי יגיע, ועלינו לעשות כל שביכולתנו להתכונן. במאמצים אלו יש להסתגלות במרחב העירוני כבר עכשיו חשיבות מרובה, משום שמרבית הצמיחה של האוכלוסייה בעשורים הקרובים צפויה להתרחש בערים וכוחה של העיר מבחינה כלכלית וכבסיס שיתוף מידע צפוי לעלות על זה של המדינה. מה המשמעות של כל זה? מוזמנים לא רק לגזור ולשמור...

* All icons are credited to flaticon (designed by freepik)

ועוד קצת אקטואליה

מסך השידורים מלא בדיון הסוער שמתקיים בימים אלו באירופה בנוגע לנחיל המהגרים, פליטי המלחמות במדינות ערב ובראשן סוריה. על מה שכבר מלווה את ההגירה הנוכחית, ועל ההגירה העתידית הבאה איש כמעט אינו מדבר עדיין – זו שתתרחש כאשר שינוי האקלים יהיה כל כך קיצוני, עד שתיווצר הגירה מאסיבית מזן חדש – הגירה סביבתית של אנשים שאדמתם אבדה להם כתוצאה מנזקי האקלים, והם מחפשים מקום חדש להתיישב בו. חוסר המוכנות של מדינות העולם בהקשר הזה זועק לשמיים.

ובכל זאת, קצת אופטימיות לסיום

כולנו התברכנו, כבני אדם, ביכולת יצירתית יוצאת דופן ביחס ליתר המינים. טכנולוגית, הפתרונות כבר קיימים על מנת להתמודד ולהסתגל לשינוי האקלים שמתרחש ברחבי העולם. החסמים המרכזיים שצריך לפרוץ הם החסמים הכלכליים והפוליטיים, שגם הם אנושיים מטבעם. במיוחד יש להתגבר על הקושי להתבונן בראייה ארוכת טווח. עשינו זאת כשהצלחנו בכוחות משותפים לסגור את החור באוזון. הגיע הזמן לעשות זאת שוב.

יש לכם רעיונות יצירתיים איך ללמד את הקהילה שלנו על שינוי האקלים? אשמח שתשתפו בתגובות!

פינת ההמלצה החמה

אני מזמינה אתכם לצפות בסרט "אמת מטרידה" (2006) שעליו זכה סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, בפרס נובל לשלום על הנעת השיח בנושא ההתחממות הגלובלית. סרט מעורר מחשבה והשראה. אני צפיתי בו לראשונה בבית קולנוע בארה"ב, וכאשר הסתיימה ההקרנה, באופן הזוי יש לומר, פצחו הצופים במחיאות כפיים סוערות מול המסך הדומם.