הגינה הקהילתית של שכונת תשלו"ז = מפגש חברתי ערכי גם לילדים וגם להורים

אתם באים לגינה?

10 בבוקר – SMS בקבוצה: "מי רוצה היום ב- 17:30 לבוא לסדר את הגינה ?"

חלק עונים כן, חלק עונים שהם לא יכולים. אני עוד לא יודעת.

עד 17:30 – אלהים גדול וכרגע, הילדים בכלל לא בבית.

17:15 מגיע. בודקת בקבוצה אם זה עדיין רלוונטי – מקבלת תשובה חיובית.

שואלת את הילדים: אור ועפר לא רוצים, זהר רוצה. מתארגנת ויוצאת.

המשמעות של גידול ירקות ופירות בעצמנו

אני חברה בגינה הקהילתית כמעט מיום שהיא הוקמה. בהתחלה זה היה בשביל הצהרון, ללכת פעם בשבועיים – שלושה כדי לעבוד עם הילדים קצת בעבודת אדמה ולגדל משהו.

בעיני, המשמעות של "גידלתי בעצמי" היא עצומה. העובדה שילד זרע או שתל פרי או ירק והנה הוא גדל לנגד עיניו ואח"כ הוא גם לוקח אותו אליו הביתה ומה שהוא גידל הופך להיות חלק מהסלט. זהו ידע שאין שני לו. ירקות לא גדלים בסופר. ובגינה הקהילתית זה מקבל משמעות גדולה יותר.

גינה קהילתית זה גם מפגש חברתי

הילדים מגיעים לגינה בשמחה. מעבר לעבודה שיש (לא נגענו באדמה כמעט חודשיים), הם שמחים על המפגש החברתי.

אנחנו מתחילים לנקש ולנקות. אחרי חצי שעה בערך הילדים מתפזרים (מסתבר שמשחקי פליימוביל יותר אטרקטיביים מניקוש עשבים).

ההורים נשארים. הרי גם עבורינו זוהי "שעת חברה". זמן לקשקש על כל מיני דברים (בית הספר, הגנים וכל מה שמעסיק הורים)

אני אוהבת את הרגעים האלו – המגע עם האדמה, העשייה והשיח עם השכנות והחברות (שביום יום כמעט ולא קורה).

אני קיבוצניקית במקור. הקיבוץ בו גרתי טבל בירוק. הוא היה אי בתוך הרים ויערות (וזה בערך הדבר היחיד שאהבתי בקיבוץ). כמי שבחרה לגור בעיר, הטבע חסר לי. הגינה הקהילתית, גם אם היא קטנה, נותנת לי את החיבור הזה. החיבור לאדמה, החיבור לעשייה בשתי הידיים, למשהו הראשוני הזה. הוא נוסך בי שקט, מכניס את החיים לפרופורציות.

והשיח עם השכנות והחברות נותן לי גם שקט. זה זמן לצאת מעצמי, מעולמי הצר ולפגוש עולמות של אחרים. ביום יום אני כל כך שקועה בעשייה שלי, בילדים שלי, בבית שלי, שאין לי כמעט זמן לשיח אחר. הגינה הקהילתית היא כמו לצאת מהבועה לתוך בועה אחרת.

אני אוהבת את זה.

עד העונג הבא...

העבודה בגינה לא הסתיימה, אבל הערב כבר יורד וצריך להמשיך בסדר היום.

אני אוספת את זהר, שוטפת ידיים וחוזרת הביתה (כולם חוזרים הביתה).

מקווה שגם בפעם הבאה אוכל להגיע ואולי גם עפר יצטרף (לא, אור "כבר לא בגיל").

איתן, שהוא חבר בגינה וגנן בפני עצמו כבר מתכנן מה נשתול, כשהגינה תהייה מוכנה.

ואני פשוט מחכה למפגש הבא. מפגש עם האדמה ועם חיי החברה.

דף הפייסבוק של איתן: גנן גידל בגן

יעל עיני, נשואה לזיו, אמא של 3 (שני נסיכים ונסיכה), תושבת שכונת תשלו"ז בכפר סבא

יש לכם סיפורי גינה קהילתית?

שתפו אותי

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה