הורים שואלים על המצב הבטחוני - יעל עיני, מחזקת קשרים בין הורים וילדים עונה

המצב בזמן האחרון לא פשוט. קיבצתי לפניכן מספר שאלות שנשאלתי על ידי הורים.

כולי תקווה שלא תצטרכו את הפוסט הזה ובכל זאת אני מפרסמת אותו שכן, במדינת ישראל הצורך בידע הזה שב ועולה אחת לכמה שנים.

ש: האם צריך לספר לילדים בכיתה א' ובגן (ילדה בת 4) על המצב? (אני די שומרת עליהם מאקטואליה, לא רואים חדשות אצלנו ואין עיתונים).

ת: כן אבל במידה. זה מצויין שאת לא חושפת את הילדים (תמשיכי כך). יחד עם זאת, הילדים לא נמצאים בסביבה סטרילית ועדיף שהם ישמעו את הדברים ממך מאשר מהסביבה.

כשאת מספרת להם, את יכולה להתאים את המידע לגיל, לעולם הערכים וליכולת ההבנה של הילדים. כשמישהו אחר מספר להם – אין לך שליטה על זה.

ילדים בכיתה א' חשופים יותר. לעומת זאת, ילדתך שבגן, את לא חייבת לחשוף אותה בכלל. מומלץ להתייעץ עם הגננת ולבדוק מה היא אמרה לילדים ומה הלך הרוח בגן. לפי זה תדעי מה לומר, כמה לומר ואיך לומר.

ש: האם צריך לשתף פעולה עם חרדות של ילדים בוגרים (חיילת), שמבקשת לחזור ולהסיע אותה מהדרום, כי היא חוששת לעלות על אוטובוסים או לעודד ואיך בדיוק כן להמשיך ולהתנהל כרגיל ועצמאית?

ת: ראשית, חשוב להבין שאין תשובה נכונה או לא נכונה. הפחד של החיילים הוא פחד לגיטימי, וגם בצבא הם קיבלו הנחיות להיזהר (מה שעלול להעלות את רמת החרדה הקיימת ממילא).

שנית, חשוב להכיר את הילדה וגם את עצמך: האם לילדה נטייה לחרדתיות? האם היא מסוגלת להתמודד עם החרדה או שהחרדה משתקת אותה?

ההסתכלות על הסיטואציה כעל "שיתוף פעולה" היא לא נכונה. את צריכה להסתכל על זה כעל הקשבה. הקשבה למצוקה של הילדה שלך (לא משנה בת כמה היא) ולבדוק איך את מרגישה לגבי המצוקה הזאת. ובאותו הזמן את צריכה להקשיב לעצמך. איך את מרגישה? האם את במצוקה? האם את מאמינה לה שהיא במצוקה?

כשתקשיבי לה ולעצמך יהיה לך קל יותר לדעת מה התשובה לחרדה של הבת שלך.

אחד הפתרונות לחזק את הבת שלך זה למצוא לה שותפים לנסיעה. נסיעה בזוגות ואף יותר מפחיתה את החשש ויוצרת נקודת תמיכה.

ש: הבן שלי בן שלוש וחצי ואני לא ממש יודעת מה לומר לו. הוא גם בשלב של פחדים ממפלצות לפני השינה ואני פוחדת שזה יעורר עוד פחדים...

ת: כמו שעניתי בשאלה הראשונה, אין צורך לספר לילד בן 3 על המצב. אין לו היכולת הקוגנטיבית והרגשית להכיל את זה ואת חוששת בצדק שזה יעצים את הפחדים.

ש: אני רוצה להקשיב לחדשות כי אני לחוצה וחרדה, אבל יודעת שלא בריא לילדים לשמוע ואיך בכלל להסביר להם כשהם שומעים דברים כמו מישהו הכניס סכין למישהו.

ת: ראשית, גם עבורך לא בריא להקשיב לחדשות. לפחות לא ברזולוציה של כל שעה. 3 פעמים ביום זה מספיק.

שנית, כשהם שומעים דברים כמו מישהו הכניס סכין למישהו מה שאת צריכה לעשות זה להסביר את הדברים בצורה הכי יבשה ולא אמוציונלית שאת יכולה. גם כשהם מפתחים שיחה ושואלים למה מישהו עושה משהו כזה, תעני את בצורה יבשה. תשובה כמו: מי שדקר, הוא מישהו כועס ולכן הוא דקר עדיפה מתשובה ש"יש אנשים רעים ששונאים אותנו (היהודים)", שכן התשובה הראשונה היא פחות מאיימת מתשובה של "שונאים אותנו", מה שהופך אותך ואת הילדים לקורבנות פוטנציאלים.

ש: אני דווקא חושבת שחשוב להעביר להם מסר שמסוכן שיהיו ערניים יותר ולא יאמינו לכל מי שפונה אליהם כבר מגיל צעיר

ת: אני מסכימה איתך לחלוטין לגבי להיות ערניים. אנחנו לא חייבים לקשר בין מסוכן לערנות. אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו להיות ערניים בלי קשר ולא להאמין לכל מי שפונה אליהם.

ש: הם רגילים להישאר לבד בגיל 11-13 כשאני יוצאת לדברים קצרים אבל עכשיו חוששים ואני לא יכולה להישאר איתם כל היום... איך לשכנע?

ת: למה לשכנע? תקבלי את החשש שלהם בכבוד. יחד עם זאת, את לא צריכה להישאר איתם כל היום. הם יכולים להצטרף אליך לסידורים (כן, אני יודעת שזה לא הכי כיף בדר"כ) או ללכת לחברים. בנוסף, אני ממליצה לשאול אותם מה יכול לעזור להם להתמודד עם החששות שלהם. תני להם להיות יצירתיים. כשאנחנו מוצאים פתרונות לקשיים/ פחדים שלנו, זה מגביר את הבטחון שיש לנו בעצמנו ומעלה את תחושת המסוגלות.