אמא׳לה עצמאית


אם הייתן שואלות אותי לפני חמש שנים אם אני חושבת שאהיה עצמאית, בוודאי הייתי עונה שאין סיכוי…


אני? עצמאית?

אני הרי מתפקדת הכי טוב במסגרת, כשיש לי סדר יום מוגדר מראש, בוס על הראש ושעות עבודה מסודרות. אז איך קרה בדיוק שהפכתי לעצמאית, עוסקת מורשית תוך פחות משלוש שנים?

האמת… שאלה מצויינת.

אני אנסה לענות עליה.


לא נוח לי באיזור הנוחות

לפני ארבע שנים, עוד עבדתי במשרד אדריכלים נחשב. השכר היה טוב, העבודה (על הנייר), הייתה .עבודת החלומות שלי והקולגות מקסימים

עם זאת, הייתי, איך אגדיר זאת במילים עדינות??? - אומללה. אני הרגשתי שמשהו חסר. לא הרגשתי שאני מצליחה להתקדם, לפרוץ ולהתפתח כפי שרציתי. לא ידעתי לשים את האצבע על מה בדיוק מפריע לי, אבל ידעתי שאני לא אוכל להמשיך כך לאורך זמן.


כשנכנסתי להריון, התחוור לי מהר מאוד שאני לא ארצה לחזור למקום העבודה הקודם שלי, בעיקר כי הרגשתי תקועה במקום. הרגשתי שנכנסתי לאיזור הנוחות, בו הכל מרגיש נוח, אבל אני לא ממש מרגישה מימוש עצמי.

לרוב האנשים, איזור הנוחות, הוא מקום בטוח ורצוי, אבל אני מעולם לא הצלחתי להרגיש בו נוח. אני אוהבת להתפתח, להתקדם ולהרגיש שאני עולה עוד שלב. כשאני מרגישה נוח מידי, מתחיל לי עקצוץ של חוסר נוחות בכל הגוף וכשזה קורה, אני יודעת שהגיע הזמן לשינוי.


החלטתי שלא להתפשר

אחרי שאיליי נולד, ניסיתי למצוא עבודה. הלכתי למספר ראיונות, בהן התברר לי שאני Overqualified מצד אחד, כי העבודה שלי במשרד הייתה מידול תלת מימדי ברמה בינלאומית ומצד שני הייתי Underqualified, כי לא היה לי מספיק ניסיון בעבודה השחורה. הרבה מקומות דחו אותי על הסף, מספר מקומות רצו שאתחיל במשכורת של מתמחה, למרות שהיו לי שלוש שנות ניסיון ואפילו היו מספר מקומות שקיבלו אותי, אבל ביקשו שאעבוד מסביב לשעון. מקום אחד הציע שעות נוחות ועבודה קרובה לבית, אבל דוקא אליו לא התקבלתי.


כשהסתיימה חופשת הלידה, התחלתי לחתום אבטלה, עדיין לא מצאתי עבודה והרגשתי חסרת אונים. אני זוכרת שהייתי בראיון עבודה מוצלח במיוחד אצל מעצבת פנים שהציעה לי לעבוד בחצי משרה, הראיון הלך טוב והיא קיבלה אותי לעבודה, אבל אז התחוור לי שהיא מעוניינת להעסיק אותי במשכורת של 2,500 ש״ח וכמובן שציפתה שאענה לטלפונים של לקוחות גם בבית אחרי שעות העבודה.


הרגשתי שהאפשרויות שלי מתחילות להצטמצם, התסכול שלי היה גדול והיה נראה כי האופציה הכי טובה שלי הייתה להתפשר, לחזור לעבוד במשרד הקודם במשכורת טובה ובשעות נוחות ולהמשיך לסבול מהתחושה של חוסר מימוש עצמי. האלטרנטיבה, שנראתה לי הזויה, הייתה להתחיל לעבוד שעות קשות, בשביל שכר נמוך במחיר של לא לראות את הבן שלי. משהו לא הסתדר לי, סיימתי בהצטיינות שני תארים ראשונים, היה לי ניסיון באחד המשרדים הנחשבים בארץ ועדיין הציעו לי עבודות בשכר נמוך משל מזכירה.


תמונה: טלי דברת מתוך כתבה ל-

9instyle

לתפוס אומץ ולקפוץ למים​

מכיון ששתי האלטרנטיבות שניצבו בפני נראו לי מגוחכות למדי, החלטתי לנסות ולמצוא פתרון אחר. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאני בטוחה שבתור עצמאית אוכל להרוויח יותר, מבלי שאצטרך להתפשר על שעות עבודה, על שכר, או על זמן איכות עם הבן שלי. ופתאום, זו נראתה לי האופציה השפויה ביותר והמפחידה ביותר. ​בפגישה הבאה שלי עם הפקידה בלשכת העבודה, סיפרתי לה שאני לא מצליחה למצוא עבודה בתנאים טובים בתחום שלי ושיתפתי אותה במחשבותיי להפוך לעצמאית. הפקידה נתנה בי מבט בוחן ולאחריו הוציאה טופס של מ״טי (מרכז טיפוח יזמים) ואמרה לי שהיא ממליצה לי להרשם לקורס, כי שם יעזרו לי להקים עסק. אני??? להקים עסק? לבד? מעולם לא חשבתי שאוכל להיות עצמאית, בטח שלא לבד... אולי עם שותפה שתחלוק איתי את הנטל. לאחר שניערתי את המחשבות השליליות ותחושת הפאניקה הכללית שאפפה אותי, החלטתי שכל מה שאני צריכה זה לתפוס אומץ ולקפוץ למים. מי יודע? אולי אני אפילו אצליח... באותו הרגע, קפצתי למים, נרשמתי והתחלתי בתהליך בניית העסק, לאחר מספר חודשים, פתחתי רשמית את הסטודיו שלי: Karen B ומאז לא הסתכלתי לאחור.​


למעשה, התקופה הקשה של חיפוש עבודה וההרגשה שאין לי מוצא אמיתי כשכירה, הביאה אותי לחפש אלטרנטיבה שלא נראתה לי אפשרית עד אותו הרגע.


כשהתחלתי לבנות את העסק שלי לפני כמעט שלוש שנים, לא האמנתי שאגיע למצב שאני נמצאת בו היום: מעצבת פנים ובלוגרית יחסית מוכרת (בין ים של מעצבות מוכשרות). כמובן שהדרך לא הייתה פשוטה ובכלל והדרך שלי כמעצבת היא עוד ארוכה. אבל כיום, אני יכולה לומר שזו הדרך הטובה ביותר עבורי מכיון שאני נהנית מכל העולמות. אני מרוויחה ״קצת״ יותר מ- 2,500 ש״ח לחודש, עובדת בשעות שנוחות עבורי ורואה את הבן שלי בכל יום. יהיו כאלו שיטענו שאני עובדת קשה, אבל זו הגדרה שאני לא אוהבת, כי אני מאמינה שצריך לעבוד נכון. חוצמזה, שבדרך כלל אני כל כך נהנית מהעבודה שלי, שאני בכלל לא מרגישה שמדובר בעבודה, בטח שלא במשהו קשה… נכון, יש הרבה לחצים, יש תקופות שאין עבודה ויש תקופות בהן יש יותר מידי עבודה. אבל, היכולת שלי להיות אמא עצמאית, שעובדת מהבית שווה את הכל.

-תמונה: טלי דברת מתוך כתבה ל

9instyle


האמת, אני מפחדת, מפחדת מאוד. אני אמא לילד קטן ובהריון עם השנייה ולא ממש ברור לי איך ​

בדיוק אצליח לתמרן בין העצמאות לתינוקת הממשמשת ובאה. אבל פחד, מעולם לא עצר אותי, להיפך, הפחד גורם לי לפעול, לנסות להצליח ולהשיג את מה שלא האמנתי שאוכל. לפרוץ את הגבולות של עצמי ולהצליח.


הפינה שלי כאן בבלוג מועצת הנשים בכפר סבא, מוקדשת להיותי אישה, אמא ועצמאית. אני מתכננת להשתמש בפלטפורמה הזו בכדי לשתף נשים, אימהות, עצמאיות בטעויות, ההצלחות וההתגברות על הקשיים שלי כאמא עצמאית.


אם את אמא עובדת או עצמאית בחופשת לידה, אני אשמח לשמוע את העצות שלך לתמרון בין הילדים לעבודה.

קרן בר | מעצבת בתים אישיים | בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר ראשון בעיצוב פנים בשנקר | בבלוג שלה Karen B מחכים לכם טיפים לעיצוב ורעיונות לעיצוב הבית.

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג
עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע
להורדת ספר המתכונים של סירי לידה

קטגוריות בבלוג