אני לא אוהבת לבשל! ואת?

אני יושבת מול הקבוצה ושואלת אותן מה הציפיות שלהן מהסדנה.

רונית (שם בדוי לחלוטין) מספרת שבעלה רוצה שהיא תבשל ותאהב את זה וגם היא רוצה.

היא חשבה שהאימהות תביא אליה את חדוות הבישול וציפתה שהיא תהפוך לבשלנית – וזה לא קרה.

היא לא מימשה את הציפיות שלה מעצמה והיא גם לא מממשת את הציפיות של בעלה ממנה.

האמא האידיאלית היא אמא שאוהבת לבשל

אני מבינה אותה. גם אני נשאתי בתוכי אידיאל של אמא בשלנית. בשבילי האידיאל הזה אמר שאני גם מבשלת וגם אוהבת לבשל.

3 ילדים פרטיים משלי, 3 שנים בישול לצהרון (אצלי בבית!) ולא, אני ממש לא אוהבת לבשל.

אבל למה חשוב לרונית, לי ולעוד אלפי נשים- אימהות לבשל ולאהוב לבשל?

כי המסרים שקיבלנו כל חיינו הם שהאמא האידיאלית היא אמא שמבשלת (וגם אוהבת את זה). אפילו אני, שגדלתי בקיבוץ ומי שבישל אצלנו בבית היה אבא שלי, גדלתי עם המסר הזה.

גם היום, תפקיד האוכל והאכלה של הילדים הוא תפקיד מסורתי שלנו הנשים.

המסרים שהחברה המודרנית שולחת לנו באמצעות פרסומות הם מסרים שבהם האמא מבשלת, והמסרים השורשיים- תרבותיים שלנו גם הם, בדר"כ, שהאישה- האמא, צריכה לבשל.

הרב עובדיה- אתה טועה!!

לי אישית, לקח הרבה זמן להבין ולקבל שאני לא אוהבת לבשל. ניסיתי, השתדלתי והתאמצתי ואין לי את זה.

וזה בסדר!

כן, אני כן מבשלת (בכל זאת, נמצאת בבית יותר מבעלי) אבל אני לא יוצאת מגדרי בשביל זה ואני לא מתאכזבת מעצמי כשאני לא נהנית ובאופן אישי- בכל הזדמנות, שבעלי יכול לבשל אני מאפשרת לו את זה באהבה.

הוא ממש אוהבת להיות במטבח והוא נהנה מזה.

אבל מה עושים כשהבעל שלך גם כן לא אוהב את המטבח וכששניכם חושבים שזה התפקיד שלך ?

הציפיות של רונית מעצמה היו, שכשהיא תהפוך לאמא היא תלמד לבשל ותהפוך לבשלנית ותאהב את זה. אלו גם היו הציפיות של בעלה.

בעלה של רונית, אדם, מצפה מרונית, שכל יום שישי היא תיכנס למטבח ותכין ארוחת יום שישי, כמו שאמא שלו מכינה.

הוא מצפה שרונית תאהב לבשל ותרצה להתפתח ולרכוש ידע בתחום הבישול (לא מאסטר שף, אבל לחלוטין ידע בטיגון, אפייה ובישול בכלל).

התהליך של רונית:

בתהליך שרונית עברה בקבוצה, היא התמודדה עם הציפיות שלה מעצמה והתמודדה עם הציפיות של בעלה ממנה בכדי למצוא את המקום הנכון לה, שכן היא כן מבשלת ומכינה אוכל והיא אפילו נהנית מזה מדי פעם (היא פשוט לא נהנית מזה כמו שהיא ציפתה להנות).

התהליך כלל מספר שלבים. ראשית, רונית הגדירה את השינוי שהיא רוצה לעבור. אח"כ, באמצעות פסיכודרמה, היא הביאה לידי ביטוי את הרצונות שלה מול עצמה ובעיקר מול בעלה.

בנוסף, היא קיבלה תמיכה וקבלה מאוד גדולה מהקבוצה (מסתבר שהרבה אימהות לא אוהבות לבשל).

כשאת יודעת שאת לא יוצאת דופן, האידיאל יכול להתמוסס ואת יכולה להרגיש נוח במי שאת באמת.

לא תמיד הציפיות / אמונות שבאנו איתם מהבית תואמות אותנו או את אורח החיים השלנו.

כשיש פער בין הציפיות מ"איך ההורות שלנו צריכה להיות" לעומת המציאות- איך היא בפועל, מתקיים קונפליקט בתוכנו, או בינינו לבין בני הזוג שלנו.

זה הזמן לעשות מעשה ולשנות או להפוך בפועל את הציפיות שלנו למציאות או לקבל את המציאות באהבה ולשחרר את הציפיות שלנו.

הציפיות שלנו מעצמנו כהורים

הציפיות שלנו מהילדים

הציפיות שלנו מבני הזוג

מכתיבים הרבה מהקשר והתקשורת בבית.

בסדנאות ההורות שאני מנחה, "סוד ההקשבה ההורית", אנו עוסקים בנושאים שמעסיקים הורים: גבולות, סמכות, תקשורת, ציפיות ועוד.

הסדנה הקרובה נפתחת ב- 18/11/2015 בכפר סבא.

כל הפרטים כאן: סוד ההקשבה ההורית

מזמינה אתכן לקרוא גם את הבלוג של עמרי אימבר חלפין

"אב השעה" על הדרת האבות מפרסומות של טיפול והאכלה של המשפחה:

יעל עיני | מחזקת קשרים בין הורים וילדים בתהליכים פרטניים ובקבוצות.

כותבת הספר "המקום בו אלהים נמצא" | יוצרת הדיסק "להאיר את ההורה שבפנים" | מנחת תוכנית הרדיו "קשרים משפחתיים"

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה