והפעם התגלית של בת השבעים- אין לי כוח לריב באמצע הלילה עם אימא שלי בת ה107

באמצע הלילה התעוררתי, ולאורה הרפה של מנורת הלילה,

הבחנתי בגבר קשיש קירח שוכב לצידי

מי הוא האיש הזקן הזה שפלש למיטתי?

תמהה האישה הצעירה שבתוכי והורידה באצילות רגל יחפה

על הרצפה בדרכה לשירותים

במראה מעל הכיור ניבטה אלי דמות אמי בכבודה ובעצמה

טרחה והגיע לה מעולם האמת טרוטת עפעפיים וזעופת פנים

שער שיבתה עוטף פרוע את פניה נפוחות השינה

אימא מה את עושה פה אצלי תלויה לך מעל הכיור באמצע הלילה..?

קרה משהו ? זעקתי בקול ניחר צרוד שינה

היית יכולה להסתרק לפחותלקראת הפגישה הלילית אתי ?

ששש...לחשה אמי, הרגעי מרגלית, לא קרה כלום זאת לא אני, זאת את!

את פשוט דומה לי כשהייתי בגילך....

לא! זעקתי שוב, לא!!! מה פתאום??. אני???

אני צעירה ויפה וכולי חן וחסד וזהרורי עלומים

גברים צעירים מעיפים עלי מבט חושק בלכתי הלוך וטפוף

על מדרכות כפר סבא שבורי המרצפות....

אמי, צודקת כדרכה תמיד גיחכה גיחוך קל ולחשה

,נדמה לך מרגלית נדמה לך....

היא נדה בראשה הלוך ושוב כדרך הנשים הבאות בימים

היא שבה ואמרה: זאת לא אני ! זאת את מרגלית

טוב ,בסדר, את צודקת ויתרתי לה כתמיד,

אין לי כוח בגיל 70 להתווכח עם אמי בת ה107 ועוד באמצע הלילה.

פניתי ושבתי למיטתי. כיביתי את אור המנורה העמום

ושלחתי יד אוהבת לשלוש השערות הלבנות שנותרו

על פדחתו של הקשיש הקירח שלצדי

.שריד תפארת בלורית העבר

נזכרתי ליטפתי אותן, ליטפתי ונרדמתי ונרדמתי.

אימא אני מקווה שאת לא שומעת...

את התיאור הזה כתבתי לפני זמן מה לאחר ליל נדודים בעת שגיליתי בפעם הראשונה נוכח פני המראה כמה אני דומה לאמי בימי זקנותה כאשר אני פרועה,טרוטת עפעפיים ונטולת חיוך. החוויה הזאת החזירה אותי שוב למקום שבו אני אמנם אולי בפירוש אולי , כבר לא מתווכחת אתה אלא שבה ומשוחחת אתה ושוב כמו תמיד אינני יודעת מתי קולה הוא קולי ומתי קולי הוא קולה.

כך היה תמיד! אמי הייתה אישה חכמה, מצחיקה, בעלת קסם ששבה לב כול ויחד עם זאת הייתה קשה , פוגענית ובלתי נסבלת. (אימא אני מקווה שאת לא שומעת...) האם גם אני כזאת? השאלה הזאת כבר לא מטרידה אותי ברמה היומיומית כמו פעם אבל היא בהחלט קיימת בתוך עולם המחשבות, התחושות והרגשות שלי.

אימי חשה כל ימי חייה מוחמצת

אני בהחלט יכולה לזהות בתוכי את שני המקומות הללו. הקשר בינינו היה קשר מורכב מאוד . שתינו היינו חזקות יצירתיות דעתניות וחמות מזג. בכל זאת לי אני חושבת היה קל יותר מאשר לה.

אמי חשה כל ימי חייה מוחמצת. מעולם לא למדה בצורה מסודרת. היא השקיעה את האנרגיה העוצמתית שלה ברקמת רקמות יפהפיות, בסריגת אפודות שלא היה דומה להן ובתפירת מלבושים מיוחדים במינם שאותם היא עיצבה בעצמה. באמצעות כל אלה נתנה ביטוי ליצירתיות שלה ולעולמה הפנימי העשיר והמיוחד במינו. אני יכולה לתאר לעצמי שהיום אישה כמו אמי לא הייתה נשארת במקום הזה של תפירה וסריגה לצרכי בני ביתה והשכנים אלא הייתה פורצת דרך לעולם האמנותי או העסקי והייתה חווה את מלאות החיים ואת עוצמותיה הפנימיות בגדול