בגיל 73 (בעוד 27 ימים)אני מגלה שאין מקום למורך לב בקרב לעקירת הצפורן החודרנית שלי!
היום הלכתי לפדיקוריסטית שלי
קוראים לה ילנה.
והיא האישה הכי יפה והכי מתוקה
בכל כפר סבא.
אמרתי לה :ילנה, "יש לי ציפורן חודרנית ברגל."
ילנה הביטה בי במבט ירוק שלו כמו ים
ואמרה בשקט: "אני אוציא צפורן חודרנית!"
ישבתי על כיסא המלכות
והושטתי לילנה את רגלי הימנית.
ילנה הביטה בה בעיון ולחשה:
(אולי כדי שהציפורן לא תשמע ותתבצר)
"כן יש ציפורן חודרנית."
היא עטתה כפפות על ידיה הענוגות
שלפה מארון הזכוכית שבפינה
זוגות מספריים שונים ומשונים
וצבא של מחטים מאונקלות
סד
40 מחשבות על גיל 40
חזרתי מחופשה ברומא עם החצי השני. נסענו לחגוג את גיל ה40 שלו ותכף גם שלי. הייתה חופשה מושלמת אם תהיתם. היה לי ברור שאכתוב על זה פוסט עם המלצות שוות ותמונות מעוררות חשק אבל כנראה שלא. את הטיול הזה הרגשנו שאנחנו חייבים לעצמינו. כולם חוגגים את ה40 וגם אנחנו. כאילו הגענו לאיזה הישג מיוחד שדורש התייחסות מיוחדת. מהרגע שחזרנו, תהיתי מה יש בגיל הזה שכל כך מנער אותנו, מעורר אותנו ואולי גם מלחיץ אותנו. אנחנו נעמדים מול מראה גדולה שמשקפת לנו את עצמינו, את מה שנהיינו עם השנים, את מה שהשג
לאכול, להתחזק, לאהוב
הבת המקסימה שלי אריאל חגגה לפני שבועיים יומולדת שנה ואני חגגתי שנה שאני אמא. חצי השנה הראשונה היתה מאוד מאתגרת עבורי, לא נולדתי אמא. אין לי את החוש הטבעי הזה שאני רואה בהערצה אצל הרבה נשים אחרות. לא הצלחתי להכיל את השינוי המורכב הזה בהתחלה. הייתי עייפה, מבולבלת, חסרת ביטחון, כעוסה, מפוצצת ברגשות אשם ובעיקר לא הייתי אני. זו היתה תקופה של חמישים גוונים של אפור, הצד הכהה שלהם, כהה מאוד. יש מי שאכפת לו כשאריאל היתה בת חודש נרשמתי לפרוייקט סירי לידה, פרוייקט עירוני שקיים בהרבה ערי
"כשתשחררי זה יקרה"
אם יש משהו שאני שונאת כמטפלת זה את המילים: "תשחררי", "תרפי". כדי לשחרר או כדי להרפות אנחנו צריכים שהיו לנו כלים. ברגעים
תראי איך היא צוחקת
"אז מתי הלכת בפעם האחרונה לבדיקת ראייה?" שואלת אותי פרשת השבוע ומיישרת אלי מבטה. "כן, אני באמת צריכה לקבוע תור לאופטומטריסט", אני משיבה בלחש שרק פרשה כמו פרשת השבוע יכולה לשמוע... "לא אצל אופטומטריסט", מצחקקת הפרשה: "תבדקי אצל האופטימיסט" "אופטי-מה? מה הוא בכלל בודק?" "אופטימיסט. הוא בודק את איכות הראייה שלך, את הפוקוס אבל גם את הפיקוס שלך והחשוב מכל, הוא בודק את נקודת המבט שלך- את צורת ההתבוננות". "פששש, אופטימיסט- נשמע חשוב ומקצועי, לא ידעתי שיש תחום כזה, אני אכתוב לעצמי תז
7 מפגשים מהסוג האישי
היכרות עמדתי מולו, מאסיבי, מואר, טיקסי ומזמין, לבושה בשמלת שבת ומחזיקה בידו היציבה של אבי.
בכניסה קידמה אותנו עמדת מכירת כרטיסים ונסחפנו אל תוך הלובי העוטף את קהל הצופים המתרגשים. עוד דקות ספורות אני אראה את סרט הקולנוע הראשון שלי, בת הים הקטנה, בבית הקולנוע הגדול בעיר - קולנוע עמל. אוכלת במהירות את חטיף השוקולד שקניתי במזנון מדמי הכיס שחסכתי מהשיניים שנפלו. צלצול פעמון נעים. הנשימה נעצרת לשניה. נכנסים. התרגשות. בתפקיד חיי טקס סיום בית ספר יסודי. נפעמת מהעובדה שאני רואה את א
