7 מפגשים מהסוג האישי

היכרות

עמדתי מולו, מאסיבי, מואר, טיקסי ומזמין, לבושה בשמלת שבת ומחזיקה בידו היציבה של אבי. בכניסה קידמה אותנו עמדת מכירת כרטיסים ונסחפנו אל תוך הלובי העוטף את קהל הצופים המתרגשים. עוד דקות ספורות אני אראה את סרט הקולנוע הראשון שלי, בת הים הקטנה, בבית הקולנוע הגדול בעיר - קולנוע עמל.

אוכלת במהירות את חטיף השוקולד שקניתי במזנון מדמי הכיס שחסכתי מהשיניים שנפלו.

צלצול פעמון נעים. הנשימה נעצרת לשניה. נכנסים. התרגשות.

בתפקיד חיי

טקס סיום בית ספר יסודי. נפעמת מהעובדה שאני רואה את אחורי הקלעים של הבמה הגדולה. כל הסודות, המעברים הקטנים והכמוסים, מלאים בתלבושות וילדים נרגשים. המבנה הענק, נחשף בפניי מעט יותר. דבורה המורה לספורט מנסה להכניס בנו טיפת סדר. לחץ. עוד מעט ההורים מגיעים ואני, בחזרה הגנרלית, על הבמה, שרה ורוקדת בערדליים שחורות שהשאלתי מאבא, את טנגו כפר סבא.

מול הועדה

בת 20. אני נכנסת רועדת מפחד לחדר מלא אדריכלים ובראשם אמנון בר אור, חלוץ השימור בארץ. משננת את שמות האדריכלים שאימצתי הערצה אליהם שבועיים לפני הראיון כדי להתקבל לפקולטה לאדריכלות. אדריכל בר אור פונה אלי ושואל איפה אני גרה. בגאוות יחידה אני מתיישרת ועונה לו מיד - כפר סבא!

הוא שואל אותי שאלה שלא מרפה עד היום: "אז מה את אומרת על קולנוע עמל?" מה אני אומרת? על גוש הבטון הסגור והעצוב שראיתי כל פעם בדרך להתנדבות במתנ"ס? על הגרפיטי? על ההזנחה? על הרגשת המועקה שעולה בי בכל פעם שאני עוברת באזור? ומתי לעזאזל הוא ישאל אותי איזו שאלה שהתכוננתי אליה..?

לא לדאוג - התקבלתי ללימודים. הם היו אינטנסיביים למדי והכירו לי את המושג הרחב של אדריכלות שכלל גם עירוניות, שימור, מורשת וזיכרון קולקטיבי. מושגים שקעקעו אצלי אפילו עוד יותר את תחושת ההפקרות של קולנוע עמל.

על המסך

2008. לראשונה בחיי אני חווה ייצוג אותנטי של ילדותי על המסך הגדול. סרט הקולנוע איים אבודים, בבימויו של רשף לוי יליד העיר, ממחיש את החיים בכפר סבא של פעם. שנות ה-80 המאושרות. לרגע, היתה תחושת הקלה, הזדהות. עוד מישהו מרגיש כמוני. קולנוע עמל זוכה, גם אם לרגע מדומיין קטן, לפעול מחדש, לבדר ולהפגיש קהילה מקומית מוכרת. רגע קצרצר שמעורר תקווה מנחמת שאולי יהיה סוף אחר לטרגדיה. אם פספסתם את הסרט, במיוחד אם אתם תושבי כפר סבא, תכניסו ללו"ז.

מפגש בלתי צפוי

בשנה הרביעית ללימודים, נקבע נושא לתזה: מיפוי בתי העם (אותם מבנים שהיוו מקום התרבות ומפגשם של חלוצי הישובים והמושבות) למען המורשת הישראלית. אני ככפר סבאית גאה, קפצתי ישר ולקחתי על עצמי להתחקות אחרי בית העם של כפר סבא כמובן. מהמחקר למדתי שבית העם של עירי נבנה ב-1936 ע"י פועלי המושבה, לאחר שהקימו בפעם הרביעית את המושבה שהותקפה ונהרסה שוב ושוב. בנייתו של בית העם נועדה לסמל את האחיזה בקרקע. להעלות את המורל. הוא תוכנן ע"י האדריכל אריה שרון בשפה מודרנית , צנועה ומכובדת ויש לו חשיבות אייקונית קולקטיבית עצומה.

נו, כבר ניחשתם? דמיינו את הפתעתי כשגיליתי שבית העם של כפר סבא הפך לימים ל.. כן כן - קולנוע עמל.

מפשילה שרוולים

אחרי כל כך הרבה רמזים, הרגשתי שזה חזק ממני, ואת השנה החמישית ללימודים השקעתי בחקירת המבנה, את הכיכר שמקדמת אותו ואת ההתפתחות העירונית של העיר לעומק, בנאיביות שמצריכה כל סטודנט להאמין שאפשר לשנות גורלות. את המחשבות והמסקנות שלי הטמעתי בפרויקט הגמר, שהציג את תרומתו האפשרית של שימור וחידוש פעילות המבנה, לפיתוח סביבתו המקומית והשפעתו על המרחב העירוני.

את תוצרי הפרויקט העברתי לכל מי שתמך, התעניין בפרוייקט או בחן אותו מטעם העירייה.

הזדמנות חדשה

המפגש השביעי הגיע כשחזרתי אל העיר אחרי תקופה תל-אביבית קצרה. מפגש שהחל במרחב הוירטואלי. הכרתי קבוצה אקטיביסטית, נמרצת, שלא מוותרת ומייצרת שינוי בשטח. כוח של קהילה שמשנה במו ידייה את העתיד. כמו אותם פועלים בימי המושבה.

התרגשתי לראות טקסטים מהתזה שלי שזורים בדפי המידע, והרגשתי שוב, שאולי עוד לא מאוחר מדי. שעוד יש תקווה לשינוי של המרחב העירוני.

אז בין אם אתם כפר סבאים ותיקים או חדשים, אני ממליצה לכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק (להציל את קולנוע עמל) ולהיות חלק מהשינוי.

חם מהתנור (עדכון: 1.11.2017)

לאור הכתבה יצאה הזמנה מיוחדת למפגש ביום שבת הקרוב. מזמינה אתכם להצטרף לפיקניק בגינה, לפני השקיעה, להרגיש את הכוח של קהילה שיוצרת שינוי בשטח. בואו להיות חלק מהקסם הזה ולייצר עוד שכבה בזכרון הקולקטיבי הזה.

ו.. תבואו להגיד לי שלום.