היום בגיל 73 (ויומיים) אני מבינה שלא רק יונה היה בבטנו של הדג הגדול. גם אני הייתי שם!
לפני שנים רבות עזבתי את מערכת החינוך
בה עבדתי כמחברת וכותבת תכניות למודים
ויצאתי לחיים עסקיים.
עזבתי את המערכת בכאב גדול.
עזבתי את המערכת למרות שהיה לי עדיין תוכן
רב וכלים יצירתיים לתרום למורים ולמורות ברחבי הארץ.
לצערי המערכת אינה זקוקה לאנשים
פורצי דרך כמוני אלא לפקידים מרובעים.
היה לי קשה להתיישר לפי הכללים
המרובעים והיבשים שלה.
רציתי להביא למורות ולילדים רעיונות חדשים
וכלים יצירתיים שיפתחו דמות אדם לומד יצירתי
וסקרן.
לא הצלחתי!
לחמתי ,עייפתי, הותשתי ועזבתי.
בתקופת ההתאוששות שלי ממאמצי במערכת לאחר שעזבתי
כתבתי ספר ילדים על הנביא יונה וגם איירתי אותו.
הכתיבה ארכה כשנתיים בהם הייתי שקועה יום ולילה
בכתיבת הספר ובאיורו.
זאת הייתה הנחמה שלי על שנטשתי את המורות
שהדרכתי ואת הילדים בכתות הניסוי שלי שטעמו טעמה של
למידה אחרת-משמעותית ורבת עניין ויצירה.
בתקופת הכתיבה של הספר ילדי היו מתלוננים ומתלוצצים
שלאימא שלהם אין זמן לבשל ולכן הם אוכלים את הדג שבלע את יונה.
הייתי כה מסורה ושקועה בכתיבת הספר ובאיורו עד שלפעמים
ילדי ואישי חשו שאנ נבלעתי יחד עם יונה בבטנו של הדג הגדול.
ביום בו הבאתי את הטופס הראשון הגמור של הספר הביתה
אמרה לי בתי החכמה שהייתה ילדה בת עשר
אימא עכשיו את יכולה למות וכששאלתי אותה לפשר האמירה שלה
היא השיבה: "כי עשית את הדבר שהכי רצית לעשות בחיים."
אינני יודעת מה ילדי מספרים לפסיכולוג שלהם על התקופה
שאימא שלהם כתבה ספר על יונה הנביא.
אולי זה המחיר שמשלמות נשים יוצרות בתקופות שיא של היצירה.
הנתק מהסביבה הוא נתק כואב לסביבה
שמתרחש תוך כדי התהליך הבולעני הזה.
בכל אופן אני מאמינה שילדי התגברו על טראומת הדג של יונה.
היום הילדים שלהם נהנים מהקריאה בספר.
קראתי לספר "יונה היה נביא" והוא באמת ספר מיוחד במינו.
כל הספרים נמכרו נשארו בידי אחדים בלבד.
הוא נמצא בספריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם.
הספר מספר ובעצם גם מבאר את סיפור שליחותו
של הנביא יונה לעיר נינווה העיר האשורית הגדולה
ומתאר את מערכת יחסיו של הנביא עם האל.
הוצאתי את הספר באלפיים עותקים והוא נמכר בלי
ששיווקתי אותו. אנשים ראו את הספר או שמעו עליו
והזמינו אותו ממני.
עכשיו נותרתי עם ספרים בודדים.
אני יודעת שחשוב להדפיס מהדורה נוספת.
זה ספר חשוב שמדבר על ערכי טוב ורע
על אהבת אדם ועל רחמי האל.
עלי לאסוף כוחות כדי להוציא לאור מהדורה נוספת
מאחר שעברו כבר כ20 שנה מיום צאתו של הספר לאור
הרי שהילדים שקראו אותו אז הם היום כבר אנשים מבוגרים
לא אחת קורה לי שאנשים מספרים לי שבילדותם קבלו
במתנה את ספר יונה ועכשיו כבר הילדים שלהם קוראים בו.
הידיעה שהספר עובר מדור לדור משמחת את לבי מאוד.
היום ממרומי גילי אני מתבוננת בספר הזה באהבה.
אולי עוד אאסוף כוחות ואצליח להוציא לאור
מהדורה נוספת שלו.
הלוואי!
מרגלית קוטב מורה לתורה בדרך אחרת
ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.
הפוסט הזה פורסם במסגרת שיתוף פעולה עם בלוגריות מועצת נשים כפר סבא. כדאי לקרוא את הפוסטים שלהן:
אורית פרי על מסע האלפס אל ילדותה
ליאת קמחי על ספרי ילדים בהוצאה עצמית
